הבלחי מחשבות

אני אדם תחרותי. מאד תחרותי. לרוב, זה חזק ממני. אני לא מצליח להפסיד בין אם מדובר במשחק בג׳ולים, בקרב בדוג׳ו או בויכוח ער. וגם היא, תחרותית לא פחות.

תחרותיות, לרוב כרוכה גם בהשוואה וברצון תמיד לעקוף את ״הטוב״ שהיה בפעם האחרונה. בעניין הזה אני קצת כמו מוניקה מחברים (רק עם פחות שיער…). מכוח הנטייה הזו, רציתי לכתוב שאמש היה הכי מיוחד, אבל זה לא ממש נכון כי כל ערב בו אנו יחד הוא מיוחד ואחר, ומאחר שכבר היו לא מעט ערבים כאלה אני מרגיש נוח לומר שזו מגמה ולא תופעה מקרית. 

ובאיזו דרך מקורית ושובבה, כשהיא אמרה לי אמש שהתוצאה כרגע היא 2-1 לטובתה, חשבתי לעצמי שגם בנושא הספציפי הזה, אני רוצה שתמיד יהיה הפרש מסוים לטובתה (אם כי בפער לא גבוה במיוחד). וזה ממש לא אומר שאני מפסיד, אלא כי שנינו מנצחים. כן, מסתבר שיש דבר כזה  

יחד עם זאת, שלא נתבלבל: אין לה סיכוי לעקוף אותי בספרינט.