אני אוהב סיכומים. סיכומים עושים סדר, מרכזים פרק זמן של התרחשות מפוזרת, תהיות, התלבטות, אל תוך רצף הגיוני של מסקנות. וכשהקופסה הזאת ארוזה היטב ומסודרת, קל הרבה יותר להניח אותה בצד, גם אם במקום חשוב, להשתמש בתכולתה בעת צורך ולהתקדם הלאה אל עבר התרחשויות מפוזרות אחרות שיונחו לכשיבוא מועד בקופסה הבאה.
סבא שלי אמר, בלשון פשוטה ולא משכילה אך מלומדת וצרובה בניסיון חיים כמו שרק מי שחי ברחובות מגיל 4 ואיבד איברים מגופו על תקומת הארץ הזו יכול לרכוש, כי אדם משלב אוסף של חוויות והשגים, יחד עם מידות טובות, ובעיקר - ענווה ורום נפש.
ועם השנים הוספתי אני, כי האנשים המרשימים אותם יצא לי לפגוש, אוחזים במידה גבוהה מכל אלה, ולא חשוב פחות, בתמהיל נכון.
ככל שאני מתנסה יותר, אני לומד יותר. לימוד לעולם אינו מקטין אותך, ההפך הוא הנכון. לימוד מרחיב את האופקים, מחדד את הניסיון, וגורם לשיפור מתמיד. הדבר נכון לא פחות, גם ללימוד על עצמך. ואני לומד על עצמי דברים חדשים. מסתבר שגם בגילי, אין די בחידודים של נפש, במיקוד של רצונות ובפתיחות של לב, ואלה כולם הם דלק למחוזות חדשים של טוב.
ימים משופעים בעשייה. אני אורז קופסה של התרחשויות סבוכות מעש, מקצה לעצמי 60 שניות מלאות של מנוחה ונחת רוח, וממשיך קדימה בנחישות ובענווה אל עבר מחוזות נוספים שמסומנים אצלי היטב. חבל שסבא לא פה לשיחה טובה על כוס תה שחור משחור עם נענע ולימון, קוביית סוכר ועוגיות חמאה.
״האמנות להיות פעם מאוד זהיר ופעם מאוד נועז, היא האמנות להצליח" (נפוליאון בונפרטה)