איך בוחרים מכנסיים נכונים לריצה? זו שאלה חשובה. במיוחד למי שרץ למרחקים ארוכים. כל דבר יכול להפריע כשרצים למרחק ארוך. דברים קטנים למשל כמו תפר שמונח לא נכון, או קמט, או קרע, שלא תשימו אליהם לב כלל בהליכה מתונה או בריצה למרחק קצר, יכולים להפוך לסיוט בריצה למרחקים ארוכים.
אני אוהב את הניואנסים האלה, את ההרגלים שנצרבים מפעם לפעם. לוקח זמן עד שאפשר לקרוא למשהו הרגל. בפעם הראשונה, השנייה וגם השלישית זה עוד לא הרגל. אבל כשהזמן חולף ונוצר משהו מבוסס יותר, קבוע יותר, ארוך טווח - ניואנסים הופכים להרגלים הגורמים לציפייה, ונותנים יסודות קבועים נעימים במציאות משתנה.
לפעמים אתה בוחר ללבוש לריצה את המכנס האהוב עליך, בידיעה שהוא יושב עליך מעולה, אבל אחרי 6-7 ק״מ אתה מתחיל להרגיש שמשהו לא תקין שם. משהו מפריע. אולי זה הגומי במפשעה שלוחץ לפתע או איזה דבר אחר. ומשהו מתפרק שם, בדבר הזה. עד לאותו רגע זה היה המכנס המושלם. ואתה יודע שאולי זה משהו שאפשר לסדר בסוף הריצה, אבל אולי לא, אבל בטוח תנסה, ממש תנסה.
אני אוהב שאפשר לדבר על הכל. שאין שום נושא מחוץ לתחום. שאין לא נעים, או לא עכשיו, או לא רלבנטי. שמכוונים תמיד למקומות של טוב. פורשים אותם, עובדים כדי להגיע אליהם, בחיוך ובהשתדלות, וזה נעים, גם התקשורת הזו וגם ההצלחה לצקת לדבר היפה הזה באמצעות תקשורת קורטוב נוסף של אושר. במיוחד שאת מזיזה לי את היד בדיוק למקום הנכון, כשאת מנשקת אותי תוך כדי.
וכשהמכנס יושב מושלם, הריצה נהדרת. הוא משתלב בתנועות שלך, אתם - אחד, בזרימה נפלאה, ולא רק בק״מ הראשון אלא גם בק״מ ה- 10, ובק״מ ה- 20 כשהכל כבר יותר קשה, ולוחץ, ודווקא אז אתה מעריך את האופן בו הוא צמוד ותומך בתנועות שלך.
כשאנחנו נפגשים, יש בועה שאופפת אותנו במסגרתה שום דבר אחר לא חשוב. הזמן חולף מבלי משים, שעה רודפת שעה ואנחנו בשלנו. הזרימה מושלמת גם כשאנחנו מבשלים יחד וגם כשאני מרים אותך לכיוון המיטה והבגדים נשארים פזורים איפה שהוא בדרך. הראש שלך מתאים בדיוק לגומחה בשקע הכתף שלי, היד שלי חופנת את השד שלך באופן מושלם, ואת עוטפת אותי בחמוקייך כאילו נבנינו זו לזה.
״כמה אימונים את עושה בשבוע, זה לא מוגזם?״
״זו בדיוק כמות האימונים שאני צריכה כדי להיות מאושרת.״
אימונים עושים אותי מאושר. במיוחד עם מכנס ריצה טוב.
וגם את.