כל מי ששוחה במים פתוחים מכיר את הים ומעריך את מידותיו הטובות כשהוא שקט ורגוע, וגליו נעים בעצלתיים, רכים, מלטפים כשעל פניהם קצף לבן; ומכבד את זעפו שמימיו שחורים משחור, קוצפים ורושפים, ונחשוליו נשברים ברעש וזרמי סחף פושטים לכל עבר.
חלק מאלה ששוחים במים פתוחים, שוחים בים גם כשהוא שקט ורגוע וגם כשהוא קוצף וזועף. ובכל פעם כשאתה בא בין גליו, יש אלמנט מוכר וידוע ואלמנט נסתר, ובכל פעם כשאתה יוצא מבין גליו אתה מחכה לשוב לחיבוק הרטוב שלו. מתגעגע.
כשנשאלתי, מהו געגוע? עניתי כי געגוע הוא פרק הזמן שחולף בין רגעים טובים.
אבל אולי געגוע הוא דווקא גם סוג של כמיהה:
חלומותי כה מלאים בכמיהה
עד שמידי בוקר
גופי נושא את הריח שלך -
ועל שפתי המשוכה מתייבשת לאטה
העדות היחידה לכאב חנוק,
טיפה של דם.
וכמו יין יקר ערך
מגביע אחד למשנהו
השעות מוסכות את התקווה -
שאינך רחוק,
שעכשיו ממש בכל רגע,
אתה
עומד לבוא, לבוא, לבוא.