בפעם האחרונה שהוא ביקר בארץ, ישבנו במסעדה מעולה (ממש), אכלנו, שתינו יין וויסקי, ובעיקר דיברנו הרבה על מה שקורה וקצת על מה שקרה, ובכלל לא על כמה חורים שחורים שדפקו לו את הנשמה, וגרמו לכך שהוא לא יכול להיות יותר מזמן קצר במקום אחד. המזל שלו, זה שהוא עשה אקזיט מספיק גדול כדי לאפשר לו חירות להחזיק בתים בכל מקום שהוא רוצה, ולנוע בין ערים וארצות כמה שהוא צריך. כמעט כל מי שמכיר אותו מקנא בו על החירות הזו, אבל כמי שמכיר אותו טוב ומכיר טוב גם את השדים שלו, אני כואב יחד איתו את החירות האמיתית שנלקחה ממנו לבחור, באמת - לבחור, את המסלול של החיים שלו.
בכלל, חירות היא שאיפה שלא תמיד חדה די הצורך. כולם מתפללים לחירות, מקדשים אותה, אבל מה המשמעות של חירות מושלמת? לא להיות קשור לשום דבר? לשום מקום? לאף אחד? חירות היא החופש להחליט למה ולמי להיות קשור. היא לאבד את החופש - מבחירה. היא להיות תלוי - מרצון. כמו גם להמשיך ולבחור בכך בכל פעם מחדש. חירות היא לבחור להישאר, ולבחור ללכת, ולבחור להתחרט ולשנות דעה, ואפילו לבחור שלא לבחור.
יותר מפעם אחת בחרתי להפסיק, בחרתי לחדול, מתוך הבנה שהטוב כבר איננו, או לפחות - איננו עוד עבורי. וזו חירות. לבחון כל פעם מחדש ולבחור בבחירה הנכונה. בחירה נכונה אינה בהכרח קלה, אבל החירות לבחור בחירות קשות אינה פחות חופשית.
והבחירה הזו נגזלה ממנו על ידי חורים שחורים שהתיישבו לו על הנשמה, ועמה נגזלה גם החירות. ומאחר שיש לו את היכולת להגיע לאן שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, ובמחלקת עסקים, כשהוא שמע כי בשבוע הבא אהיה בארץ עם יין מעולה ועם קצת זמן חופשי, הוא הודיע לי שהוא מגיע ללילה שלם לשבת איתי, לשתות קצת, לדבר על דברים של הווה ולבכות בלי לדבר על דברים של עבר, כי אני מכיר את החורים השחורים שלו, הם לא באמת רק שלו אלא שעליי הם פשוט השפיעו אחרת.
תעריכו את החירות שלכם, תבחרו טוב ונכון בכל פעם מחדש. יודעים מה, זה לא מאד משנה אם בחרתם טוב ונכון. העיקר שבחרתם.
חג חירות שמח.