טלפון ממספר שאני לא מכיר באמצע השבוע. בדרך כלל אני לא עונה לכאלה, הפעם עניתי. מהצד השני חבר ילדות עמו לא דיברתי המון שנים. חבר הילדות הזה, גדל איתי ביחד בשכונה הלא מזהירה בה התגוררתי כילד ונער. השם שלו די מוכר, הוא היום ראש המשפחה שלו, ואיך נאמר, המשפחה שלו תמיד היתה ידועה. אבל בשבילי הוא תמיד א׳ מהשכונה, שהיה קצת כמו אח, והיו מאורע או שניים שחיברו בינינו אז עמוק. בצבא נפרדו דרכנו, אבל תמיד שמרנו על סוג של קשר גם אם לא רציף ומרחוק. לא שמעתי ממנו שנים, וכשהוא הזמין אותי לאירוע מסוים די הופתעתי אבל הוא לא השאיר לי הרבה ברירה והבטחתי להגיע.
במוצ״ש הגעתי למסעדה היוקרתית שהוא סגר לכבוד האירוע המצומצם. בכניסה, עמדו המאבטחים שלו ובדקו אם האורחים חמושים. אחד מהשלושה, הסתכל עליי ומיד זיהינו אחד את השני וחייכנו. הוא שירת ביחידה שלי, אמנם כעשר שנים מתחתיי אבל אנחנו מכירים. הוא גם ידע שאני כנראה חמוש בלי ממש לשאול, וראיתי שהוא נבוך ולא יודע מה לעשות. שמתי עליו יד ואמרתי לו שזה בסדר, ודקה אחרי זה א׳ הגיע בעצמו והכניס אותי, התחבקנו והוא הוביל אותי פנימה. בפנים היו כ- 80 איש, מתוכם כ- 20 חברי משפחה שאני מכיר מילדות שחיבקו ונישקו אותי. עבורם אני עדיין ז׳ הנער שהציל פעם את אחותו הקטנה של א׳ מאיזה אירוע לא נעים. א׳ הושיב אותי לידו בשולחן הראשי, וזה בעולם שלו סוג של כבוד, ופשוט - דיברנו. בשלב מסוים הגיעה גם אחותו הקטנה, שחיבקה אותי חזק וראיתי בעיניים שלה את הכרת התודה גם אחרי כל כך הרבה שנים, וישבנו שלושתנו קצת כמו אז, בשכונה, צוחקים ומדברים, שמים לרגע בצד את כל מה שהשנים הוסיפו לנו ושינו בנו ואת המשעולים השונים בהם פסענו. בשלב מסוים החל להגיע אוכל לשולחן, ושמתי לב שהמלצר מניח לידי את הוויסקי שאני ממש אוהב וגם מנה שמתאימה בדיוק לתזונה שלי, ו- א׳ חייך אליי וחייכתי אליו בחזרה, ואז הוא שם לב לתחבושת שיש לי על הזרוע ושאל מה קרה וסיפרתי לו קצת על אתמול בערב, ושאני כנראה מעט חלוד אם נחתכתי קלות מגבר בודד חמוש בסכין, ואז ראיתי את המבט שלו בעיניים שאני זוכר עוד מאז שהוא היה ילד ולפני שהוא פתח את הפה שמתי עליו יד, אמרתי לו שהכל בסדר ושהבחור מאושפז עם שברים מורכבים ושיניח לזה ככה, ושנינו שוב צחקנו ולשעה קלה הרגשתי קצת כמו ילד שיושב בשכונה, חצי שייך וחצי לא, אבל עדיין בסוג של בית.
מה זה באמת ״חבר״? מישהו שאתה רואה על בסיס קבוע ונהנה בחברתו? מישהו שאתה חולק עמו ערכים דומים? מישהו שאם צריך יבוא לעזרתך? מישהו שיסחב יחד איתך אלונקה גם שהכוחות אפסו? אולי גם וגם וקצת מכל אלה? אני חושב שהתשובה מורכבת. ישנם סוגים שונים של חברויות. אין לי הרבה מכרים אותם אני באמת מכנה, ״חברים״. זו מילה רבת משמעות עבורי. אני לא יודע אם אני יכול לקרוא ל- א׳ ״חבר״, אבל הוא אדם שברור לי כי אני יקר לו, והוא יקר לי, לפחות מבחינות מסוימות. אני עוצר ונזכר לרגע בכל אישה מיוחדת ורבת משמעות שביקרה בחיי והותירה בהם חותם. אני חושב כי בבסיסה של כל מערכת יחסים כזו, היתה קודם כל גם חברות עמוקה. וכשמערכת היחסים מסתיימת, מניה וביה מסתיימת גם אותה חברות. וזה כואב לא פחות. והמחשבות האלה גורמות לי לסוג של געגוע לחברים הטובים שלי, אלה שלגביהם אין לי התלבטות או היסוס או תהייה. ומאחר ש- א׳ התעקש שאקח עמי את בקבוק הוויסקי המלא כמעט, נראה לי שאך טבעי כי הם יסייעו לי השבוע לסיים אותו. אני חושב עליהם ושמח בהם. תשמרו על החברים הטובים שלכם. הם הנכס הכי גדול שאדם יכול לבקש.