הבלחי מחשבות

מתכתב עם חברה טובה שגרה בארה״ב. היא מכירה אותי המון שנים, ואפילו פעם מזמן הייתי קצת שלה. אני צריך להיות בסביבה שלה בעוד כשבועיים, ואני מתכוון לקחת יום - יומיים כדי לבלות קצת בחברתה ובחברת עוד כמה ידידים טובים. והשיחה גולשת, והיא כפי שהיתה תמיד קצת תובענית, קצת רכושנית, והמון חכמה ורגישה, ולמרות שאני אדם סגור ביחס לדברים אישיים, לאט לאט היא מוציאה ממני דברי אמת לגבי רצונות, אכזבות, עצב, שמחה וסיפוק, ורגש, וגם חולקת קצת משלה, ואז אנחנו נוגעים קצת בעבר וקצת בהווה ובסוף היא אומרת לי משהו שנשאר אצלי גם לאחר השיחה ומעורר אצלי מחשבה:

“Do you remember the times I let you be with my two girlfriends? You showed disapproval - you couldn’t understand how I was willing to let you be with another woman, let alone two, and such beautiful, magnetic women at that. You were even a little hurt. And I told you that I wanted you to learn how to stretch the limits of your emotional endurance.

I never told you this, but do you know what I told them? I told them they could do anything physical with you - that there’s nothing physical that could truly break you. But God help them if they fell in love with you, or if they let you fall in love with them - because that’s your weakness.

And after all these years, it seems that hasn’t changed. Your body is strong. Your spirit is strong. Your willpower is unshakable. But beneath all that - you’re sensitive. You fall in love, given the right circumstances. And once you do, you don’t let go.

And you know what? That’s the thing I loved most about you. And I’m glad it hasn’t changed.

Don’t change, Z.”

וכל מה שהיא אומרת כנראה נכון, אבל הסיפא של הדברים נכונה ביתר שאת. כשאני מסתכל על עצמי - על חוזקותיי וחולשותיי, אני לא באמת רוצה להשתנות. וכנראה שנפל המזל בחלקי ויש אנשים שאספתי במהלך חיי, וכאלה שעוד אאסוף, שעל כל המורכבות שבי גם לא רוצים שאשתנה אלא שאשאר בדיוק כפי שאני.

אני חושב שהתשובה שלי אליה, אותה היא לעולם לא תקרא, היא זו -

״There are many kinds of love.

There’s selfish love - love that exists only on your terms, with little regard for the other person.

There’s submissive love - the kind that forgets the self and lives only to give to the other.

And then there’s considerate, embracing love - a rare balance between the two, where both people are truly seen and held in equal measure. That kind of love is the rarest of all, and its nature is to endure.

And you, V, you taught me what that kind of love feels like.To this day, I know I matter to you - and you know that the feeling is entirely mutual.

You won’t read this, and I assume you’ll never read any of the other words I’ve written here either. But my feelings for you transcend time and distance. And sometimes, a touch from someone who truly cares reminds you of fundamental truths - how things should be when they are right.״

עוד כשבועיים אהיה קצת בחברתה של V. אבל עד אז, יש לי קצת חומר למחשבה וביקור בעוד יבשת או שתיים. לפי המארח שלי בביקור בשבוע הבא, המלון היחיד בחור הזה בו אני צריך להיות מצוי בפתחו של יער עד בו יש עדיין דובים, נמרים ומתגוררת המכשפה של עמי ותמי. מעניין איך ירגיש לרוץ שם עמוק בפנים לפני עלות השחר.

כן,  כבר כתבתי על V בעבר