יום הולדת שמח לנתן אלתרמן.
בעקבות הפוסט הנפלא של BL, אני גם כותב לו כמה מילים משל עצמי.
יש לי יחסים עמוקים ומורכבים עם אלתרמן, שמתחילים בגיל צעיר מאד, ועוברים דרך ספר שירה מרופט ומלא כתמי זיעה ודם שליווה אותי במשך השירות הצבאי שלי, צמוד אליי, יחד עם ספר שירה של וולך ובשלב מסוים גם ספר תנ״כ שקיבלתי מחבר (סיפור מעניין כשלעצמו שאולי ביום מהימים אחלוק פה). אלתרמן תמיד סימל עבורי את תמצית אהבת הארץ, אהבת הערכים הבסיסיים עליהם צריך לחיות ואם צריך גם למות, ואהבה בכלל. השירים שלו תמיד נתנו בי רבדים של משמעות.
ואם אני צריך לבחור שיר אחד שלו כרגע, אני אנסה להימנע מלבחור את איזה מהמובנים מאליהם. יש לאלתרמן שירים שגורמים לי ללחלוחית בעיניים ולחדות בלב (מי אמר ״הנה תמו יום קרב וערבו״), אבל בחרתי דווקא בשירו - ״העלמה״ בו הוא משלב באופן נפלא סיפור פשוט עם סבך של זהויות, וזה קצת מזכיר לי את סבך הזהויות שמרכיבות בעת הזו אותי.
מזל טוב, אלתרמן, ותודה על רגעי מיקוד והבנה של ערכים ואהבה.
העלמה / אלתרמן
דום טוותה העלמה בפלך
חוט שני כרימון שחוט,
ואמר בלבבו המלך:
"היא טווה לי בגדי מלכות".
דום טוותה העלמה בפלך
חוט שחור המשחיר אור יום,
ואמר השודד בכלא:
"היא טווה לי בגדי גרדום".
דום טוותה העלמה בפלך
חוט זהב כחרבות ברק,
ואמר הלוליין בדרך,
"היא טווה לי בגדי משחק".
דום טוותה העלמה בפלך
חוט אפור, הוא אבי כל כסות
ואמרו פושט יד וכלב:
היא טווה לנו בגד בכות".
אז ארגה את חוטי הפלך
העלמה, ותתנם בסך,
ותרד אל מי הפלג
ותרחץ את בשרה הצח.
ותלבש את מטווה הפלך
לשמלה לה, ותיף לעד,
ומאז היא שודד ומלך
ולוליין ופושטת יד.