זה היה לפני שנים לא רבות מידי. היא היתה חברה של אחותי הקטנה אותה הכרתי מגיל אפס, וכשהגעתי לשבועיים לארץ האירופאית הקרירה הזו והסתבר שהיא נמצאת כבר שנתיים בעיר בה אני אמור לשהות, אחותי ללא מחשבה רבה ישר קישרה בינינו, כך שמיד עם בואי היא סחבה אותי לארוחת ערב. היא סיפרה לי שהיא לומדת שם, ובערבים מידי פעם מנגנת במועדון ג׳אז מקומי והפצירה בי לבוא. כמובן שהסכמתי, ובהמשך השבוע נפגשנו שוב והיא הוליכה אותי לאיזה מרתף אפל בו היו מספר שולחנות, בר גדול ובמה קטנה. אני התיישבתי על הבר, מסמן לברמנית למזוג לי את הוויסקי שאני אוהב. כעבור זמן קצר הן עלו והחלו לנגן. להפתעתי זה היה נעים ויפה. לצידה של חברת הילדות שלי עמדה אישה צעירה וצנומה בהירה עם פני מלאך, ואחזה במיקרופון. וכשהיא פתחה את פיה, המוזיקה זרמה ממנה וזה היה כל כך יפה והיא היתה כל כך יפה, ועצמתי את העיניים ונתתי למילות הקסם שלה לזרום בי יחד עם הוויסקי, והלב שלי התרומם והתרסק בהתאם לתווים שלה ולמילים שלה, וכשהנצח הזה בו היא שרה נגמר ביקשתי מחברת הילדות להכיר בינינו, והיא נאותה, והתחלנו קצת לדבר ולחלוק עוד קצת וויסקי ומשם ללכת למקום אחר וקצת לאכול ולשתות וגם מעט לגעת, ולהוסיף מימד של טעם ושל ריח לסימפוניה שלנו, ואת השבועיים שלי באותו מקום ביליתי בעבודה בבקרים ובחברתה בערבים כשמידי יום אני מאזין לצלילים היוצאים ממנה ובתום ההופעה מבלה עמה את שארית הלילה במופע פרטי משלנו. ובחיים כמו בחיים, אני חזרתי לארץ ונותרנו מעט בקשר שהלך ונמוג לו, ובפעם הבאה שהגעתי לשם היא בדיוק טסה למספר ימים, והקשר אט אט התפוגג. והנה היום אצל חברים בבית נפתח הספוטיפיי, ומעל גלי האתר אני שומע קול מוכר ומתמלא בצמרמורת, ובזכרון של הגוף שלה נצמד אליי ברעידות כשהיא לופתת אותי חזק עם עיניים עצומות לאחר שהיא גומרת, ממלמלת לעצמה באותו קול חצי עמוק שבוקע מהרמקולים. מיד סימסתי לה. על אף שחלפו כמה שנים טובות מאז שהיינו בקשר לאחרונה היא ענתה מיד, מחוייכת.
בעוד כחודש מתקיים מרתון ברלין. אני אשתתף בו. בעודי שם, יש לי הזמנה לצפות בהופעה מרשימה שתתקיים שם באותו מועד. ההזמנה כוללת ביקור מאחורי הקלעים ואולי אף ריאיון אישי ואינטימי לאחר מכן עם הסולנית.