״אתה טיפוס מיוחד״, היא אמרה לי. ״אתה לא מזוכיסט רגיל. אתה מזוכיסט רגשי. אתה אדם קיצוני בכל מה שאתה עושה. וגם ברגש שלך. אתה לא מרגיש בקלות. אתה לא מתאהב בקלות. אבל כשזה קורה, אתה מניח שם הכל. פותח את כל הקלפים. לא משאיר דבר לעצמך. חושף. מסתכן כמו שחקן פוקר מתאבד. ולרוב זה נגמר כשאתה נפגע.״
זה אמנם נאמר באנגלית לפני כמה שבועות אבל היא מכירה אותי כל כך טוב, ואני יודע שהיא גם באמת אוהבת אותי בכל מיני צורות, אהבה שמוכנה להתאים את עצמה בהתאם למה שאני צריך ונכון לי באותו זמן. וכרגע היא ״רק״ חברה שלי, כי היא יודעת שזה מה שאני יכול ורוצה וצריך, ולמרות שהיא אולי היתה רוצה דברים אחרים ונוספים היא שמה את הצרכים שלי במקום קודם, ומבחינתי זו אהבה של אמת וכנראה שאליה התכוונו במסכת אבות (ה:ט״ז) באמרה ש״אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם״.
ימים מלאים במעש, יש הרבה דברים שקורים עכשיו שהזרעים שלהם נזרעו לפני חודשים ארוכים. וכרגע הזמן לקצור את הייבול באופן נכון ויעיל. יש גם ניצנים של דברים נוספים. וכאשר נובט לו ניצן, יש לטפל בו באופן נכון, להשקות אותו לפי הצורך, בנחת רוח ובסבלנות, להביט בו גדל מידי יום אבל לא לדחוק בו כי יש לתת לטבע לעשות את שלו. והיא מכירה אותי טוב וכנראה צדקה, אבל לרגש יש יותר מאשר צורת ביטוי אחת. אולי אני מחפש את הקיצון, אבל בעברי עלה בידי למצוא אותו ולהתענג עליו ולהחליף עמו טיפות של דם ואגלי זעה. ומי יודע, אולי הניצנים הללו יפרחו ויניבו את עץ האפונים הבא שיגיע אל על לעבר השמיים. כי בשורה התחתונה, היא צדקה. אני לא מתאהב בקלות. אבל כשזה קורה, העולם כולו קורן.