בוקר, מוקדם. מסיים ריצה של 15 ק״מ, שחייה בים ונכנס לחדר כושר לאימון של שעה. בסך הכל אימון סטנדרטי. לפני האימון בחדר הכושר מחליף את הבגדים המיוזעים והמלוכלכים במכנסיים וחולצה נקיים ואת נעליי הריצה בנעליי התעמלות אחרות. החולצה יושבת עליי קצת כמו שק. לא מאד מחמיא אבל מאד נוח, וזה בנסיבות חשוב לי יותר. כשאני מתאמן, אני לא רואה אף אחד ומתמקד באימון. אני מתחיל להתאמן ״בקצב שלי״, שזה הרבה אימון ומעט מנוחה תוך התעלמות מוחלטת מהסביבה.
בשלהי האימון, פונה אליי לפתע בחורה די נאה ודי צעירה, ואומרת לי - ״אני רואה אותך פה באופן קבוע, יש כל מיני סוגים של מתאמנים, כאלה שמתאמנים באיזי ולוקחים את הזמן וכאלה שמתאמנים בקצב בלי מנוחה, מנותקים מהכל. אתה כזה.״
אני מסתכל עליה, היא מוכרת לי. אני מבחין בה מידי פעם במכון. היא ותיקה פה. אני מחייך ומשיב - ״כן, ככה אני עושה דברים. אני לא בא לפה לנוח״, אמרתי והתכוננתי לחזור לאימון, אבל אז היא הוסיפה - ״אתה במקרה גם רץ? ושוחה? וצונח מידי פעם?״
תוך שבריר שנייה תפסתי לה את הזרוע בעדינות אך בנחרצות וסחבתי אותה עמי לפינה, כשברור לי לחלוטין שהיא מזהה אותי מפה. ״מאחר שאת יודעת מה הניק שלי ומי אני, את לא חושבת שמין הראוי שתגידי לי מי את?״, אמרתי. ראיתי את הפחד בעיניים שלה באותו רגע. השיחה המחויכת ליד ספסל האימונים החליפה צורה בפחות משניה כשאני מביט בה במבט די נחרץ בפינת החדר. אבל אז היא נשמה, חייכה ואמרה בלי להתרגש יותר מידי - ״אני רואה שאתה חד גם במציאות. זה בסופו של דבר סוג של סיכון שאתה לוקח כשאתה מפרסם מספיק פרטים מזהים על פני המון פוסטים ותמונה מידי פעם גם אם לזמן קצוב, אבל אל חשש אני פה רק כדי להגיד שלום ולא כדי לעשות בעיות״, הוסיפה. חייכתי קלות בחזרה ואמרתי - ״את מבינה למה הגבתי ככה, נכון? את נמצאת איתי עכשיו בבית שלי. והפתעת אותי לא בעדינות ובנקודה רגישה.״
״אני מבינה, לא התכוונתי שתרגיש כך. בכל מקרה נעים מאד, אני xxx המכונה yyy, וזה גם הבית שלי ואתה יכול להרגיש נוח. חשדתי כבר זמן מה שזה אתה, רציתי לוודא, ואני שמחה שצדקתי״, אמרה וחייכה חיוך יפה.
החלפנו עוד כמה מילים וחזרתי להתאמן, מחייך לעצמי וחושב כמה קל לפעמים ל(א)נשים חכמים(ות) לחבר נקודות לתמונה רציפה אחת, כמה מזל היה לי שזה נעשה על ידי מישהי נורמטיבית ואפילו אטרקטיבית (כן… אני מחמיא לך במודע…), ומנגד מחדד לעצמי את הסיכון שבדבר.
בשלב מסוים היא סיימה את שלה, אני המשכתי בשלי, ואז כשאני סיימתי הגעתי לתיק שלי שהיה עמוס לעייפה בכל מה ששימש אותי באותו היום, פותח ומתכוון להניח את המגבת ולצאת לכיוון בית הקפה למטה, כשלעיני נגלה זוג גרביים קצרות, מיוזעות, ועליהן פתק קטן בכתב יד יפה עם מילה אחת - ״תיהנה״ וסמיילי.
אין ספק שלהפתיע אותי (מאד) פעמיים במרווח של שעה, זה שיא חדש. למרות שאת לא מגיבה פה, את כנראה מכירה אותי דרך מה שאני כותב ממש לא רע. תודה על התשורה…, ובפעם הבאה את מוזמנת להישאר לכוס קפה כשאני מסיים (: