יש משהו נעים בסדר שמתרחש באופן טבעי, בלי אילוצים או צורך בארגון או בהכתבה של כללים. זה פשוט קורה לבד. מכוח טבע של שנים, כמו מים שחרצו להם בסבלנות מסלול בסלע וזורמים בתוך החריצים בתוואי שלהם. אני מסתכל על האופן בו מתארגנת לה ארוחת הערב בשטח, וחושב בדיוק על זה. חבורה של אנשים שפועלים בשקט ובסדר מופתי. ד׳ מנצח על המקהלה, הרכיב כבר את הפויקה לתפארת וזו נקברה באדמה מתחת לגחלים לוחשות, נ׳ מכין כדורי בצק שתפח כבר על מנת להניח אותם על הסאדג׳, שניים נוספים חותכים את הירקות ואת עשבי התיבול אותם עוד מעט ד׳ ירכיב ביד בוטחת ומיומנת לסלטים טריים ונפלאים, ואני מוזג לכולם יין ומערבב אלכוהול שמחבר את הכל לכדי זרימה אחידה. זה לא מאולץ. זה טבעי. והעשייה הזו נותנת שקט. עוד מעט הכל יהיה מוכן, ונשב ונאכל ונשתה ונרים כוסית לכבוד השנה החדשה, ועוד אחת לכבודנו, ועוד אחת לכבוד אלה שאינם אתנו עוד, ונצחק ונפטפט ומידי פעם קצת נעצור והדומיה הזו תדבר בעד עצמה בעצב, ומשם נחזור לשמחה, והכל באופן טבעי ובלי תכנון מוקדם ואילוצים ותבניות מוכנות.
ולאחר מכן כשכולם יירדמו ורק אני אשאר עדיין ער מול הפלג המפעפע עם כוס וויסקי אחרונה ביד, אני אחשוב שהסדר הטבעי הזה מתקיים במישורים נוספים. השנה האחרונה הזו לימדה אותי הרבה על עצמי ועברתי במהלכה מסע אישי של גילוי. נפרדתי במהלכה מהגדרות בדסמיות מובהקות, והבנתי שהסדר עבורי חוצה את התבניות המקובלות האלה ומתמקד ברגש. אני צריך קיצון, כדי להרגיש, באמת - להרגיש. חייבים להיות מעורבים שם כאב, וערגה וכמיהה, והשתוקקות וצעקות ללא קול, ונשיפות ושאיפות מתואמות עם מעט מילים, והרבה מילים, וצחוק מתגלגל ודמעות בודדות, וכוונה עמוקה וחיבור שמתחיל מבסיס של נפש ועובר למיתרים של גוף, וסקס שעושה פיצוצים באוזניים ורעמים וברקים ושחרור של מפלצות ושל אופל, הרבה אופל, וקבלה והכלה שלו בגוף ובנפש, וחיבוק של פצעים וחשיפה של קושי ושל כל מה שאתה חושב שמכוער ושהאחרת דווקא מוצאת בו יופי, ועומק עצום וקפיצה עד למטה ללא מצנח או חבל בעיניים עצומות אך פקוחות לרווחה ובבטחון, ומבט שאומר הכל בלי מילים, ושוב פעם סקס מנותק ממחשבה שהוא גם אגואיסטי וגם מתחשב וגם משתלב ואין לו התחלה ואין לו סוף ואי אפשר לפרק אותו למרכיבים ולגורמים והוא טורנדו מתפרץ בלחישה דוממת, וליטוף של מפלצות ששוכנות עמוק בבסיס הנפש שאי אפשר ללטף לבד, וחיבוק מלא בזיעה ובנוזלים ובריחות וטעמים שהוא גם הכי נקי והכי טהור, עם לב צמוד שפועם ביחד. וזה עבורי סדר טבעי. וזה עבורי בדסמ בהתגלמותו הטהורה. ואני לא צריך יותר הגדרות תחומות ומובנות היטב עם תיאורים בתוך סוגריים ועם כללים של מותר ושל אסור וגינונים מוכתבים מראש. לא צריך את כל אלה. למעשה לא צריך כלום. צריך ״רק״ את בת הלוויה המתאימה.