הבלחי מחשבות

אני זוכר רגע אחד. שנייה בודדת בתוך רצף של זמן. רגע בו הלב שלי פשוט גאה על גדותיו והרגש נשפך ממני, ולא הייתי מסוגל לדבר יותר מידי והדופק לא היה סדיר והעיניים התמלאו בלחלוחית ופשוט נשמתי, ובאותו רגע הרגשתי שאין משמעות לעבר ואין משמעות לעתיד ויש רק הווה של כאן ועכשיו ושל שנינו, ושום דבר אחר לא חשוב בעולם והאושר מציף אותי ואני טובע בו. וכל זה לשנייה אחת ארוכה בלי התחלה או סוף ועם טעם וריח והבל פיות מחוברים, ולשנייה בלבד, שלאחריה האושר עדיין היה קיים אבל לצידו גם החיים על כל המשמעויות שלהם. וכשאני חושב על זה, אני בר מזל, שכן אנשים עוברים חיים שלמים ללא שניות מעין אלה. בויקיפדיה האישית שלי אני מתייג את השנייה הזו לצד המונח ״געגוע״.