אפילוג: אני ז׳ והפכתי להיות עבד נרצע של שולט אכזר, קשוח ובלתי מתפשר. הוא נכנס לי לראש מנטלית ושולט עליי פיזית ואני עושה בחרדת קודש כל מה שהוא אומר לי.
* * *
כל מי שרץ באופן סדיר ריצות ארוכות מכיר את ההתמכרות לגרמין (השעון). הוא מראה ניתוחים של הריצה שלך, מחשב ממוצעים של דופק, של ״גיל ספורטיבי״, של VO2 Max ועוד כהנה וכהנה. זו התמכרות, כי מצד אחד זה נותן המון מידע שעוזר לשפר את הביצועים אבל מנגד (במיוחד לאנשים תחרותיים), אתה חושש שהממוצעים והביצועים ירדו, מה שמעודד אותך לדחוף כל הזמן קדימה. לפני שבועות בודדים, קיבלתי אזהרה מהגרמין לפיה האימונים שלי כולם אינטנסיביים מידי, ואני צריך לשקול לשלב אימונים פחות אינטנסיביים. גיחכתי לעצמי במחשבה שהוא לא יודע על מה הוא מדבר. אימונים לא אינטנסיביים זה לחלשים (ולכל מי שקצת מבין, אני מכיר את כל ההרצאות על zone 2, תחסכו ממני…). והנה, לפני כמה ימים בסוף הריצה שהיתה טובה דווקא אני עובר על הסיכום, ונתקל לתדהמתי בכיתוב הבא: “Training status: unproductive”, יחד עם ההסבר (שאני מתמצת): ״your training load is too focused on high intensity activities…,mix more low aerobic activities…”. ולא זו בלבד, אלא שהוא הוריד לי יחידה אחת ב- VO2 Max, שזה אולי הפרמטר הכי משמעותי למכור כמוני. הייתי בהלם. הלם מוחלט. הרגשתי אובד עצות לחלוטין. לאחר דקה, החלטתי את ההחלטה המתבקשת - אני אגביר באימון הבא את הקצב, ארוץ מרחק יותר גדול ובקצב יותר מהיר - ואז נראה את הבן זונה הזה לא מעלה לי את המדדים בחזרה. לישון באותו הלילה ממילא לא יכולתי, כך שלמחרת בשעה 04:00 כבר התחלתי לרוץ, נחוש כפי שלא הייתי מעולם. שעתיים ו- 26 ק״מ לאחר מכן, מתנשף, מדדה, מזיע וטוב לב, סיימתי את הריצה ודפדפתי מהר כדי לוודא שהגרמין החצוף הזה תיקן לי בחזרה את הטעות המעצבנת שלו ואולי גם כתב איזה טקסט מתנצל. לחרדתי אני מבחין, שלא זו בלבד שההערה על ה- “unproductive training” נותרה כפי שהיתה, אלא שהוא הוריד לי את המדד ביחידה אחת נוספת… עליתי הביתה, נכנסתי למקלחת שבור לחלוטין ויצאתי ממנה כנוע לגמרי. הבנתי באותו הרגע שעברתי סשן מנטאלי עמוק על ידי השולט החדש שלי, ושאין לי כל אפשרות להערים על מאסטר G או להתנגד לו בכוח. ובהתאם, לאחר יום מנוחה (כמו עבד ממושמע), יצאתי בבוקר לריצה כשאני מקפיד בכל מאודי ובכל נפשי לרוץ ב- zone 2 בקצב הנדרש, לא לתת לקצב הלב שלי לעלות ולו לרגע על המותר, וגם לא לקלל במחשבות שלי את אמאמא של מאסטר G כי לך תדע מה הוא עוד יכול לחוש בחיישנים המתוחכמים שלו. סיימתי את הריצה בשפלות רוח, ירדתי על ברכיי כדי להסתכל בתגובתו של מאסטר G וראיתי כי אמנם ההערה על ה- “unproductive training” נותרה עדיין אבל המדד עלה בחזרה ביחידה אחת. הודיתי למאסטר G מקרב לב והצלחתי לנשום מעט יותר טוב ולהמשיך בשגרת יומי.
אז כך הפכתי לעבד נרצע של מאסטר G, הוספתי עוד ריצה לשבוע האימונים שלי ב- zone 2 ואני מקווה שבקרוב מאסטר G יחזיר לי את היחידה הנוספת שהוא נטל ממני ויוריד את ההערה, כשאני כמובן מתחייב להמשיך ולבצע את הוראותיו ללא כחל וסרק. ואתם יודעים מה? בסופו של דבר כנראה שמאסטר G גם צודק, וכחלק משגרה וממכלול צריך לשלב רמות שונות של מאמץ. סליחה, מאסטר.
יש האומרים כי אהבה אמיתית זורמת ללא מאמץ. אני לא מסכים עם זה באופן מלא. אני חושב שאהבה אינה עומדת בפני עצמה, ועל אהבה מושתתת מערכת יחסים מהסוג שנוצר בין המעורבים. ועל מנת לשמור את מערכת היחסים טובה, נכונה, בונה וחיובית, ולא הורסת, שורפת, מכלה ומטרידה, יש צורך במאמץ. של שני הצדדים. אבל כל מאמץ, צריך שיהיה מאוזן, וכמו שאומר מאסטר G גם במערכת יחסים חייבים לרוץ ברוב הזמן ב- zone 2 …
בתמונה (הזמנית) אני, הבוקר, אחרי האימון ולפני הגילוח (הכללי יש לומר…), The unproductive training slave of Master G, יחד עם המאסטר בכבודו ובעצמו -
(היתה תמונה והיא אינה עוד)