תקופה מטורפת, מעגלים שהחלו להיווצר לפני כשנה נסגרים, ודברים הופכים למהודקים היטב ונופלים במקום הנכון. שיתפתי מעט מאד אנשים בתוכניות האלה, ועם חלקן אני לא יכול לחלוק בתוצאה וזה חבל לי. ביום חמישי האחרון אבן דרך משמעותית הושגה, ואחרי ימים ולילות ארוכים אני נוחת כרגע בעיר אירופאית קרה, לא לצורך מו״מ או התגוששות עסקית אלא לסופ״ש של מנוחה, עד כמה שאני באמת יכול לנוח…
ברגע האחרון לפני שנכנסתי למונית לכיוון השדה, נזכרתי שצריך לקחת מעיל כי שלג וקר. פתחתי את החלק העליון של הארון בו המעילים מאופסנים מהחורף הקודם (כי השנה טרם השתמשתי בהם), דחפתי למזוודה ויצאתי מהבית שמח וטוב לב, גאה בעצמי שלא שכחתי מעיל הפעם.
מגיע לשדה, מוסר את המזוודה, נכנס לטרקלין ושותה כוס יין, עולה למטוס, מתרווח ולאחר כמה שעות נוחת. הכל יפה ומקושט. קריסמס בפתח.
ממתין למזוודה, היא לא מגיעה. זה מוזר. אני טס המון וזה לא קרה לי. אבל היא לא מגיעה. ניגש לדלפק ומתברר שהיא כנראה נותרה בארץ. יום שישי היום. היא תגיע לכל המוקדם בראשון בערב. בשני אני כבר חוזר.
אז אני שוב פעם בארץ קרה, שלג יורד והכל מקושט, ובלי מעיל. הולך פה ברחוב עם חולצה קצרה, צוחק. נזכר איך זה נגמר בפעם הקודמת. מחפש כרגע משהו הרבה יותר חשוב. בגדי ריצה…