הבלחי מחשבות

מה אדם רואה לנגד עיניו ברגעיו האחרונים? אולי את הפנים של אלה שהוא אוהב? אולי ריכוז של החרטות שלו? של האכזבות שלו? של התקוות שלו? אולי כלום? בכל מקרה, כשקיבלתי הבוקר את ההחלטה המוטלת בספק (רב) להיכנס לים הגלי מאד יש לומר, ולשחות, לא ציפיתי להיקלע לזרמי פריצה עוצמתיים ולגלים גבוהים, והכל בשילוב עם שריר תפוס מהריצה המאומצת שקדמה לשחיה וגשם שוטף, ובאותו הרגע בו הכל הפך לשחור מתחת למים הגוף פעל על אוטומט ובמקום לראות איזה מאלה פשוט חייכתי, ממש חייכתי, כשלנגד עיניי עוברת המחשבה שעוד לא בא מועד. זה עדיין לא נגמר. מתישהו זה יסתיים אבל עדיין לא, ולא פה ולא עכשיו ולא היום, ומצאתי אינטואיטיבית את הכיוון הנכון ועליתי על פני המים לנשום נשימה עמוקה כדי לחזור ולצלול, ולתת לזרם לסחוף אותי עד לנקודה בה הוא נחלש ויכולתי לחזור ולשחות ללא מאמץ ולצאת לחוף מבטחים. ושם, עמדתי לרגע נושם אוויר קר וצלול מלוא הריאות, חושב לשבריר שנייה על פניהם של אלה שאני אוהב, על חרטה או שתיים, על אכזבה ועל תקווה, ממשיך לחייך וממשיך הלאה.