הבלחי מחשבות

כמה מחשבות בדבר הדדיות ביחסי שליטה.

האם גם ביחסי שליטה קיימת הדדיות? מהי אותה הדדיות? האם יכולים להתקיים יחסי שליטה בלעדיה?

אני מודה כי במהלך השנים הזדמן לי להגות בנושא מפעם לפעם.

כמה הנחות מוצא: ראשית, אני מדבר על יחסים בין שני אנשים, המאופיינים, בין היתר, בפן סאדו-מזוכיסטי כזה או אחר, ולא על יחסים מזדמנים. שנית, אני מדבר על יחסים מגובשים, שאינם מצויים ממש בתחילת התהוותם אלא מצויים כבר במהלכם. שלישית, אני מדבר על יחסים הכוללים בתוכם רגש ושאינם מושתתים על ניצול גרידא. רביעית, אני מביע כאן את דעתי בלבד...

אני סבור כי גם ביחסי שליטה חייבת להיות הדדיות, או שמא נאמר "הדדיות יחסית". יחסי שליטה אינם שונים במובן זה, מכל מערכת יחסים אחרת, פרט אולי לכך שבמערכת יחסים שכזו, גם נושא ההדדיות יכול להיות בעל מאפיינים מעט שונים מאלה הקיימים במערכות יחסים וניליות.

ההדדיות כאן, אינה נמדדת "על פי משקל". היא יחסית, באופן זה – שכל צד מקבל מה שהוא צריך, לאו דווקא לפי "כמות".
בעוד צד אחד הומה, סוגד, כמה, משתוקק, נכסף, מעריץ, רוצה וצריך, ובהתאם יכול לעשות הכל, ה-כ-ל – כדי להביע את זה בצורות שונות ומשונות כיד הדמיון הטובה על כל זוג וזוג, הרי שהצד השני יכול להידמות כאילו הוא עושה הרבה פחות, ומתמקד בלקבל - ולא כך הדבר. ההכלה של כל הצרכים הללו, מתן המענה להם, תשומת הלב הדקה במקומות הנכונים, האחריות העצומה המלווה את המקום הזה, הלטיפה, המילה, המבט – ברגע הנכון (ברגע הנכון!) – כל אלה הם הכרח כדי להחזיק את המטבע הדו-צדדי הזה באוויר. זו ההדדיות הקיימת כאן ובלעדיה אין.

לא ניתן להחזיק לאורך זמן בכמיהה וערגה, בלי שקיימת הכלה מולן. לא ניתן לכסוף ולסגוד, ללא המזור הרגעי לאותם רגשות ברגע ובזמן הנכונים (נכונים לזה הכוסף והסוגד, לאו דווקא לצד האחר). לא ניתן לרצות, להתחשב, לתת תשומת לב לכל פרט ופרט, מבלי לקבל את התחושה כי אלה מוערכים ומקובלים ונשמרים כיהלום נדיר. ובוודאי שלא ניתן להחזיק ברגשות עזים, מבלי להיות בטוח ומשוכנע כי קיימים רגשות עזים גם מנגד.

ואכן, ביחסי שליטה הביטוי של אותה הדדיות יכול להיות שונה, אבל אם הוא קיים – שני הצדדים יודעים זאת, כמו שהם שניהם יודעים (או לפחות צריכים לדעת) אם הוא נעדר.

ווילאם איש אוקאם שהגה את העיקרון הקרוי תערו של אוקאם (Occam's razor), לימד אותנו כי יש לבחור את הפשוטה מבין כל ההיפותזות האפשריות במקרה מסוים. ואכן, אם אתה כצד הנשלט מרגיש "חוסר" במערכת היחסים שלך, בדוק תחילה את ההיפותזה הפשוטה – האם אתה חסר את אותה הדדיות יחסית.

זו דעתי לפחות.

* מדובר במחשבות כלליות גרידא ללא שקיים ביסודן כל פן אישי (ההפך כיום הוא הנכון); התנצלותי שלוחה לכל מי שציפה למצוא כאן פוסט עורג-אוהב כהרגלי, אני מבטיח כי הפוסט הזה מעיד על היוצא מן הכלל, ולא על הכלל, ובהתאם אשוב במהרה לכתוב דברי המיה ואהבה *