הבלחי מחשבות

לאור הפוסטים הרבים מלאי האיחולים לשנה החדשה, כמה הרהורים שלי בעניין:

***

לפני כמה חודשים, בשלהי הקיץ, יצאתי לטייל עם ע', חבר טוב. טיול אינטימי, רק שנינו. יש כאלה שבשביל זמן איכות עמם יושבים לקפה, יש כאלה עמם יושבים לכוס וויסקי, יש כאלה עמם הולכים למסיבת סאדו, ויש כאלה עמם החיבור רווי אדמה ודם.

תכננו מסלול קצר באזור נחל פרצים והסביבה הקרובה, לא משהו קשה מידי או ארוך מידי, מסלול שיאפשר לעצור הרבה, לשתות הרבה ולאכול עוד יותר הרבה, ובעיקר לדבר. גם ע' וגם אני בעלי ניסיון רב בניווט במסגרות שונות. העלנו את המסלול על המפה, אפילו טרחנו להעלות אותו גם על מכשיר ה- GPS (אבל לא טרחנו לפתוח את המכשיר בשלב זה) והתחלנו בטיול.

בשלב כלשהו היינו אמורים להגיע למזלג משולש של שבילים ולנסוע בשביל האמצעי. הגענו לנקודה בה חשבנו שמצוי המזלג. שנינו ראינו שהמזלג המשולש, מורכב למעשה משני שבילים בלבד, ובלי להסס בחרנו בימני. אף אחד לא אמר מילה. אחרי 500 מ' השביל היה אמור להמשיך באזימוט של כ- 17 מעלות על פי המפה, ועדיין – אף אחד לא אמר כלום בעודנו נוסעים באזימוט של כ- 40 מעלות. רק כשפנינו לפתע פנייה חדה לכיוון דרום מזרח בעוד השביל על פי המפה היה אמור להמשיך ישר, עצרנו ופשוט התפוצצנו מצחוק. נשכבנו על הרגבים הלחים עדיין, וכמעט בכינו מצחוק במשך רבע שעה, כל אחד מנסה לומר לשני משהו כמו "ראית איך המזלג המשולש איבד שן בדרך" או "זה שהזזת את הראש לא שינה את האזימוט".

כשנרגענו מהאונס האגרסיבי של המפה, ישבנו שם במשך למעלה משעה, אכלנו, שתינו קפה (וגם קצת וודקה), שוב אכלנו ובעיקר דיברנו. למותר לציין כי אחר כך לקח לנו בדיוק דקה לחזור למקום בו טעינו, ולהתקדם חמישים מטרים למזלג הנכון... אה כן, שם כבר פתחנו גם את מכשיר ה- GPS...

***

שעתיים לאחר מכן הגענו לצומת שבילים. ידענו שנינו הפעם שאנחנו בצומת השבילים הנכון, הפעם לא התעלמנו משום דבר. ועדיין, משהו נראה שם מוזר כי המפה במכשיר ה- GPS הראתה את הצומת באופן שונה. משהו שם לא הסתדר. למרות זאת, המשכנו לנסוע על פי המסלול ב- GPS, רק כדי לראות שהתוואי על פני המכשיר פשוט לא תואם לתוואי השטח.

שם כבר לא צחקנו. מבט אחד בשני ו- ע' פתח את המפה שנזרקה לאחור עם פתיחת מכשיר ה- GPS. תוך רגע ראינו כי יש שוני בין המפה הפיזית, למפה שעל ה- GPS. הבנו כי יש פשוט ככל הנראה טעות בתוכנה... מאחר שממילא היינו בכיוון הנכון, וזמן לא היה חסר, התיישבנו, אכלנו, שתינו שוב קפה (וגם כמה בירות), שוב אכלנו ובעיקר דיברנו...

***

לקראת סוף הטיול, כ- 5 ק"מ לפני היציאה מהשטח, ראינו שהשביל עליו אנו אמורים לנסוע למעשה עד ליציאה אל הכביש, חסום לחלוטין ולא ניתן לעבור גם מכל צדדיו. המסלול המתוכנן הפך ללא רלבנטי.

כמובן, עשינו דבר ראשון את המתבקש מאליו – ישבנו, אכלנו, שתינו קפה (וגם בקבוק יין טוב) ושוב אכלנו. טוב נו – ובעיקר דיברנו. כשסיימנו, עלינו על הג'יפ ופשוט עשינו מה שאנחנו עושים הכי טוב – נסענו לפי התחושה. זה הפך לקטע הכי יפה של הטיול. תוך 10 ק"מ יצאנו אל הכביש, אבל תוך מעבר במתווה דרך יפהפה, מדהים ממש.

***

ולגבי השנה החדשה אני מאחל לי ולכל מי שחשוב לי:

להביט למציאות בעיניים ולבחון אותה בכל רגע; לא ליפות את המציאות, לראות מה שקיים, לא לראות את מה שאינו קיים ובעיקר לא לאנוס את המפה.

ואם המציאות בשטח פשוט לא מסתדרת עם המתווה שקבעתם לעצמכם, בחנו שוב את המתווה. המציאות בשטח, בדרך כלל, לא תשקר, בעוד שהמתווה שקבעתם יכול להסתבר כשגוי או מוטעה.

ובסופו של דבר, הקשיבו היטב גם ללב שלכם. הוא המצפן הטוב ביותר שיכול להיות, ואם תלכו בעקבותיו – אתם צפויים לדרך נפלאה גם אם לא מתוכננת מראש.

שנה נפלאה לכולם, מלאה בטיולים חיצוניים ופנימיים פוריים ומהנים.