הבלחי מחשבות

מדהים אותי כל פעם מחדש, "השילוב" הזה.

אני משוחח עמך בטלפון, נהנה. תמיד אני נהנה כשאנו מדברים. השיחה עמך תמיד מעניינת ונעימה לי.

ואז במילה אחת את זורקת אותי "לשם". במילה אחת – את לא צריכה יותר מזה. ובגלל שאני שלך, לגמרי שלך, אני עף "לשם" כמו טיל בליסטי – ממתין לך "שם" "יש מאין" על ברכיי.

ואת עוברת בטבעיות כה רבה, "מכאן" "לשם", וכל פעם כשזה קורה אני נפעם ממך מחדש, ולשנייה אחת אפילו מצליח להסתכל מהצד – ולהתגאות – איזה מדהים לי, כי אני שלה.

ובשלב כלשהו אנחנו שוב חוזרים "לכאן", וגם הפעם זה נעשה באופן טבעי וזורם.

בסופו של דבר, זהו חלק מהסימביוזה המדהימה שקיימת בינינו, היכולת של שני אנשים לפסוע בין עולמות שונים בטבעיות, ולעשות את זה יחד - יד ביד.

זה לא מובן מאליו, את הרי יודעת, אלא נדיר ביותר, אולם עבורנו - זה כבר סוג של שגרה.

אני אוהב את השגרה שלנו, מלכתי. 😄