הבלחי מחשבות

את כמו תרשים מסובך בקווים דקים. ובכל פעם שאת מניחה לי להתקרב קמעה ולהתרכז בחלק ממנו, ללמוד את המארג הסבוך של אותם קווים דקים, אני נפעם נוכח יופיו ומרגיש כי זכיתי במתת נדיר.   

אני יודע כי מתן האופציה לאותה קרבה, אינה קלה עבורך וכי זכות זו מוענקת, ולו לרגע קט, רק לזה שזכה באמונך ובו כשלעצמו, קשה לזכות. עובדה זו, הופכת את אותו מבט שאת מתירה לי לעיתים בקווים הדקים שלך, למיוחד עוד יותר.   

מהר מאד נוכחנו לדעת, כי יש בינינו השלמה נדירה בדברים גדולים, כגון תשוקות, מושגים של מותר ואסור ועיוותים מבורכים אל מול תפישת העולם (השגויה) המקובלת. ככל שהזמן עובר, אני נוכח כי יש בינינו השלמה גם בניואנסים, ברבעי טונים, במארג הקווים הדקים.   

אני מוצא את התרשים שאת, יקירה, יפה ונדיר בעיני.