לפני 11 שנים. יום שישי, 17 ביולי 2015 בשעה 9:41
חמש בבוקר. רץ, מסיים בים, שוחה עוד 2 ק"מ.
בית, מקלחת רותחת, אספרסו. מפזר ילדים לגן ולקיטנה, יושב לארוחת בוקר זריזה.
מסתמס איתה קצת, מחייך. נעים.
שיחת ועידה, סידורים.
עובר בדואר, לוקח קצת ציוד שהגיע. לא מתאפק, פותח את החבילות, מציץ ושם בתיק. מתאפק לא לסמס לה כי אני יודע שהיא עסוקה עכשיו. מרים טלפון ומחליף כמה מילים עם הייד.
נכנס למרכז המסחרי לקחת חליפה שנרכשה לפני שבוע והושארה לתיקון. השומרת בכניסה מפשפשת לי בתיק ומוציאה קצת מהציוד שהוכנס לשם קודם - חבל אדום, קולר לאשכים עם רצועת הובלה ועוד כמה דברים. היא מתבלבלת ושואלת מה זה, אני עונה ברוגע שמדובר בציוד לשם שלום ולא לשם מלחמה. היא משחררת אותי סמוקת לחיים.
שוב, מתאפק לא לסמס לה. עסוקה, כבר אמרתי?
מודד, משלם, יוצא לרחוב הסואן, עוצר וחושב לרגע - שגרה. השגרה שלי. אני אוהב את השגרה שלי.