"תקשיב", היא אמרה לי בקול שקט ורגוע, בעודי שולח מבטי שיטנה אל עבר המכשיר הסגלגל המונח לו על השולחן. "אתה לא צריך לקנא כל כך בויברטור שלי. הוא למעשה מסייע לי, להחליף את עצמי. הוא לא בא להחליף אותך."
בבוקר היא סמסה לי בעצב כי הויברטור האהוב עליה, חדל מלפעול. התחכמתי כהרגלי ועניתי בתשובות שלא היו ממש במקום. היא חייכה מתוך הוואטסאפ שלי והודיעה, שאלקק הערב את הויברטור שלה במקום את כפות רגליה. ומעבר לזה ביקשה שאחשוב לעצמי על עונש נוסף.
נחתתי בארץ סביב השעה 1630, ושלוש שעות לאחר מכן כבר מצאתי את עצמי לרגליה, מתפלש ברווחים שבין הקרעים בג'ינס המסוגנן שלה לעור ירכיה, שואף אותה עמוק וממלמל שהתגעגעתי לטיפות המהות שלה הזולגות עליי. אט אט גלשתי אל עבר הרצפה, לעבר כפות רגליה, משחרר כל עקבה ומרשה לעצמי להתרפס שם, לכמוה ולערוג לה. ותוך כדי אנחנו מדברים, צוחקים, מספרים את סיפור הימים האחרונים. כשאני כולי שקוע בה, היא קמה פתאום והציגה בפניי את המכשיר הסגול והלא פועל הזה, בעודה מסבירה לי עד כמה היא קשורה אליו, שכן הוא, בניגוד לאחרים, לא אכזב אותה מעולם ותמיד ביצע מלאכתו נאמנה. עד היום.
כאשר ניסיתי להגיב באופן אופייני ובלתי ענייני, היא פטרה את דבריי כלאחר יד והודיעה לי שעכשיו הגיע הזמן שאפתח פה גדול ואוציא לשון החוצה. אני חייב להודות, שמעולם לא ליקקתי ויברטור לפני זה, ואולי החוויה היתה כה מרטיטה (למרות שהויברטור כבר חדל מלרטוט כאמור) דווקא כי זה היה הויברטור שלה. לאחר שבלעתי את שאריות הלחלוחית שהיתה שם, ואת כבודי, ניסיתי להפציר בה לאפשר לי להחליף עבורה את הכלי הלא טבעי הזה בעודי מפליא על יתרונות אי התלות בסוללות. אולם היא, מחייכת, הסבירה לי על הבעיתיות במהות יחסיי עם המכשיר הסגול, ואתם יודעים מה - גיליתי שהיא פשוט (שוב) צודקת.
התנצלתי מייד בפניה, ובפני הויברטור הסגול וה(לא)מרטיט, וחזרתי להתעמק בניקוי כפות רגליה מעמל היום, כאשר בחלק מהזמן ידי הימנית כבולה לכיסא ומוגבלת בתנועה ועל ראשי פרח מפלסטיק שאוי לו מליפול...
חדי העין הבחינו בוודאי, שהייתי צריך לבחור עונש נוסף. ובכן, בחרתי, והיא לא ממש הגיבה, ומשכך אני מצוי באי וודאות ביחס לרשות הנתונה, או שאינה נתונה לי, לעשות פעולה מסוימת אשר ניתן למצוא קשר עקיף כזה או אחר בינה ובין החבר הסגול. אני קצת חושש לשאול אותה את שאלת האסור או מותר, באופן ישיר, שכן קיים סיכוי סביר שאי תקינות הסייע הסגול שלה לא בדיוק משרה עליה רוגע ונחת רוח.
אז למען שלמות הנפש שלי ופורקן החלק הפחות נפשי אצלי, אני שואל - אולי יש חשמלאי בקהל?
