הבלחי מחשבות

כשנשלט נעלב ומתכנס בעצמו, הכי קל להתייחס אליו ביד רמה וגבהות נפש תוך רמיסת המקום בו הוא נפגע.

כשאדם נעלב ומתכנס בעצמו, הכי קשה לנשום, לברר, להכיל ולהסיר את הכובד מהמקום בו הוא פגוע.

את רואה בי כנשלט וכאדם, ללא סתירה בין השניים, כשביסוד הדברים - אמת צרופה ובוהקת. ובחרת בדרך הקשה, בסבלנות ואורך רוח אין קץ. אני לא אדם הזקוק דרך כלל להכלה, ועוד פחות מכך איני אדם הנותן לעצמו להיות מוכל על ידי אחרים. ובעודי לבסוף מחבק את ברכייך ופורק את שעל ליבי, אני מוצא עצמי חושב גבירתי, עד כמה את נפלאה. כאדם וכשולטת.

תודה.