לפני 5 שנים. 5 בפברואר 2019 בשעה 6:41
שלשום, כשנשכת לי את השפה התחתונה שעה שהשפתיים שלנו נגעו, גרמת לי לחתך קטן, בלתי נראה, אך מורגש, ובו טמנת משהו ממך; קמצוץ של טעם וריח ומהות.
ומאז אני נובר בו, מחטט, שואף טיפין טיפין את שמצוי בו, לא נותן לו להיסגר ולהפוך חלק, נהנה מהשלמות שבחספוס הדק הזה שהוא יוצר בי.
את מודעת לכך שכולי חתכים-חתכים? לכך שבכל פעם את יוצרת בי אחד נוסף, קטן אמנם אך מורגש? ושבכל אלה את קיימת, חיה ובועטת?
החתכים שלך הם הדבר הכי יפה בי, והם נבנים בי בקצב שלך. תודה על שאת נותנת לי באמצעותם פשוט - להרגיש.