לפני 12 שנים. 16 ביולי 2012 בשעה 18:15
איך בקלות אתם מדלגים הלאה, זה מדהים אותי כל פעם מחדש.
לא עוצרים, לא נושמים, לא מעכלים, פשוט מתייקים והולכים.
הייתי, כבשתי, עשיתי, הלכתי.
אתם באים, לוקחים כל מה שיש לתת, לא מסתפקים בזה, תמיד בסוף ממשיכים עם האחרת.
אני תמיד, מזה שנים, סוללת את הדרך בשביל נשים אחרות.
נלחמת לחימה עיקשת לפתוח צוהר, חריץ, הזדמנות.
ואני מצליחה, אבל תמיד לא אני זאת שטועמת את הפרי המתוק של ההצלחה.
אמרו לי פעם שאני צריכה להיות שמחה שאני נוגעת ככה בחיים של אחרים.
שאני משנה דרכים, שאני משנה חיים. שאני עושה את ההבדל.
אז אתם יודעים מה? זין על זה.
שמישהי אחרת תסלול דרכים.
שמישהי אחרת תלחם, תעבוד, תקדיש, תטפח.
אני רוצה, פעם אחת, לקצור פירות.
לפחות את פירותי שלי, שעמלתי כל כך קשה לטפחם לפירות משובחים כל כך.
מאסתי ברעב הזה.
מאסתי בבוסר.
מאסתי.
