המסע לנצחון.

אני מתנקה, מנסה לעשות משהו בחיי שישנה את העתיד שלי,
להבטיח לי עתיד יותר טוב.
כמו לפני סשן, מנקה חורים, סוללת את הדרך כדי שיהיה לך יותר נעים לקחת אותי.
האצבעות שלי מחליקות כל מהמורה וקפל,
הציפורניים מקלפות שכבות מתות, שכבות שלא צריך יותר.
מרעננת את השכבות שהן אני.
אני מבכה אותן, את הצלקות שלי, מנקה אותן עם הדמעות שלי, בכאב.
מנקה אותי כדי שאוכל להיות שקופה בשבילו.
מי שהוא לא יהיה.
זה שהשם שלי רשום אצלו בדרך,
זה שצריך להגיע, מתישהו.
זה שנכון, זה שאמיתי, זה שיגיע בשביל להשאר.
זה שיסלול את הדרך איתי ולא יחכה שאני אשבור את העצמות שלי על סלעים בשביל להביא אותנו לאנשהו.
זה שהמגע שלו יעבור את המציאות.
זה שאחלום את המגע שלו בלילה.
זה שיגן עלי.

אני עושה סדר, לפני שאכניס אותך לחיים שלי, אתה ששם, אי שם.

אני מתכוננת לקראתך, כדי שיהיה לך נעים לבוא ולקחת אותי כמו שלא לקחו מעולם.