לפעמים אני פשוט צריכה להקשיב לי, לעצמי ולאנשים שאכפת להם.
אני יודעת - זה לוקח הרבה זמן עד שמגיע מישהו שמעורר לי את כל החורים.
אני יודעת- אני קרציה ובררנית בצורה מפגרת.
אבל........... זה תמיד השתלם לי, להיות סבלנית.
הנה, ראו את ליל אמש, שביליתי בלי לשים לב בחברת גבר מהמם כמה שעות טובות בשיחה קולחת ומעט מאוד רגעי שקט שנבעו בעיקר מהעובדה שהוא רצה לאכול לי את הצורה.
הוא לא אכל.
לא כי אני לא זונה. לא כי אני לא רוצה.
אלא כי החלטתי לפני זמן מה שאני לא מוכנה יותר להעשות על ידי נשואים ותפוסים למיניהם ואני מתעקשת לשמור על זה ככה.
הוא מתגרש. או בתהליך. או לא יודעת מה.
נתתי לו הזדמנות להסביר לי מה קורה שם כי באמת שהוא בא לי טוב בעין וב... עוד כמה מקומות.
אז שמעתי. והבנתי. והסקתי את המסקנות שלי ושיתפתי אותו בהם. אין התאמה לטווח ארוך, גבר בוגדני תמיד ישאר גבר בוגדני.
אבל לכמה שעות אמש.. הייתי מחוזרת. זה היה נחמד. זה השאיר לי טעם של עוד.. לא בהכרח אליו, אלא פשוט נתן לי קצת תקווה.
זה בעיקר נתן לי אמונה בעצמי.
אני שווה את זה,
ויותר מזה- הוא יהיה שווה את זה, ההוא שמחפש אותי ועוד לא מצא, ההוא שעוד לא מצאתי אותי מחפש אותי ;)
אני צריכה להשאר סבלנית. תמיד דברים הגיעו אלי מאוחר יותר מאשר לאחרים. תמיד זה היה שווה את זה בסוף כי הייתי בשלה ומוכנה לזה.
אז... אני בסדר. גם אם לפעמים נופלת וקשה.
ויותר מזה.. חזר לי הרצון לכתוב קצת תועבה, צפו פגיעה.
אולי אפילו אסיים את הפרק האחרון שהתחלתי לכתוב של הסיפור "קופסא"...
במילים אחרות ולסכם את כל מה שכתבתי:
יש למה לצפות!!
