לפני 11 שנים. 15 באוקטובר 2013 בשעה 12:35
זה פועם, מבפנים.
מרעיד אותי מבפנים החוצה.
הרצון הזה, להיות מי שאני אמורה להיות.
אישה, ילדה, כלי.
ההתנהגות היום יומית שלי מזוהמת עם הזונה שבי.
הכל כמעט מתקשר לי לבדסמ או לסקס. זה פשוט נוראי.
כנראה שהזמן לכתוב עוד סיפור טעים ועסיסי הגיע.
לפרוק את כל העומס הזה שנוצר לי שם ברחם.
זה שלוחץ, מייחם, מתחנן לפילוח, ביטוש, פלישה מלאה.
לפעמים אין לי מושג איך אני מצליחה להתאפק עם הבעירה הזו בפנים.
לפעמים אני אפילו גאה בעצמי על אורח הרוח.
סבלנות, זונה קטנה, סבלנות.
גם את תצאי לשחק מתישהו.
