~~
מדוע אנשים חושבים שכאשר העולם שלהם משתנה, כך גם צריך העולם של כל מי שסביבם להשתנות?
אני מבינה שלכל אדם, עולמו הוא החשוב ביותר, אבל למה לנסות לגרור אחרים לתוך דרמות וסרטים שאף אחד לא באמת מעוניין להכנס אליהם?
אני לא מבינה למה אני צריכה לשנות את כל הרגליי, חבריי, ימיי, בשביל אנשים שלא טרחו אף פעם להתקשר ולשאול מה נשמע איתי.
חברות נמדדת ביכולת שלך לקבל את החבר/ה שלך כמו שהיא או הוא, בלי לצפות מהם להיות אנשים אחרים רק כי עכשיו זה מתאים לך יותר.
לנצח אשאר שוויץ. דרמה זה לא הקטע שלי, אני יותר מקשיבה, מחבקת, מכילה ונשארת כותל. מקשיבה תמיד והכל תמיד ישאר אצלי. לא משנה איזה "צד" מדבר איתי.
אני מכבדת את הרצון של האנשים לצאת מחיי, אני לא מרגישה שצריך לרדוף אחרי אנשים בשביל להיות חברים שלהם. מי שחבר/ה שלי יודע/ת שהדלת תמיד פתוחה, אלא אם כן הם שורפים אותה בדרך החוצה.
לפעמים אני חושבת שאנשים פשוט לא מכירים אותי, גם אחרי שנים רבות של הכרות... ברגע שמשהו לא ניראה להם, הם זורקים את הרפש מהעולם שלהם עלי. האם זה אומר משהו עלי או עליהם?
לפעמים אני תוהה אם אני פשוט צריכה להודיע מראש שאני לא אתערב בעניינים אישיים, מעבר לנתינת אוזן קשב.
מעטים אלו שמבינים את זה ומקבלים את זה בי. זו הסיבה שאני מעדיפה 2 חברים טובים אמיתיים מאשר 800 מכרים שלא מבינים מי אני בכלל, מעבר לזה שאני "סאבית סבאבית".
~~
מדוע גברים מרגישים צורך לשקר על העובדה שהם נשואים או במערכת יחסים כלשהי? זאת האהבה שלכם לאישה שאיתכם? שלא נדע מצרות.
או יותר גרוע: כך אתם חושבים שקשר עם נשלטת צריך להתחיל? בשקרים? אף אחד לא אמר להם שאמון זה הנומרו אונו במערכת בדסמית במיוחד?
או אולי זו העובדה שאתם יודעים שכאשר אתם תפוסים אתם מפספסים הרבה, כי אין מה לעשות, יש נשים שיש להן רצון מוזר כזה להיות האישה האחת ולא הכינור השני.
אז גברים משקרים בשביל לקבל את הצ'אנס לטבול את הזין כמה שיותר לפני שיתפסו? .... שלא ישאלו אותי למה אני אומרת שאל גברים צריך להתייחס כמו שמתייחסים לחיות. שלא ישאלו למה אין אמון בגברים ואיך יכול להיות ש"קומץ" מעיב על השלם.
כנראה בגלל שזה לא קומץ כבר. זה הרוב.
אשמח לאכול את הכובע שלי על הסעיף הזה. כל כך אשמח.
~~
מדוע יש מגמה מתפתחת של אנשים שאומרים שהם לא יכולים להיות עם הסאבית שלהם בקשר זוגי, כי "איך יכול להיות שאני אתייחס לאם ילדיי בצורה כזו משפילה?"... אולי כי זה הקינק שלכם ואין שום דבר פסול בזה שאישה תהיה ה-כ-ל בשביל האיש שלה והמשפחה שלה? כמו אמא לילדים, כמו ליידי בחוץ, כמו זונה מטונפת במיטה... מה רע? פחות צורך לעשות את הסעיף הקודם בשלב מאוחר יותר, לא?
~~
מדוע ככל שעוברות השנים, הציניות שלי מצדיקה את עצמה?
איך הפכתי מבת אדם שסומכת על אנשים מהרגע הראשון, ונותנת בהם אמון כי הם קודם כל בני אדם, לבת אדם שלא מאמינה כמעט לשום מילה שיוצאת מהפה של הגברים שהיא פוגשת...
"זו המציאות, טייני, זו המציאות. תתבגרי. אנשים הם רעים מטבעם."
כמה קשה לי להשלים עם זה, אתם פשוט לא מבינים.
