איך תמצאי מה שאת מחפשת, אה? את חושבת על הכל בצורה לוגית ולא נותנת ללב להתבטא.
- כן, כי הלב שלי דביל. אז עדיף שהראש יתחיל הלב יגבור עליו אחר כך.
הלב חכם.
- לא, הוא לא חכם. הוא חכם רק שהוא כבר במקום בטוח. הראש צריך לוודא שהדרך פנויה ממוקשים כדי שהלב השברירי יעבור בבטחה. הוא לא בנוי לזה, הלב שלי, גרגירי החול פוצעים אותו, אתה יכול לתאר לעצמך מה יקרה לו אם יתפוצץ מוקש?! את לב השפחה שבי אפשר לשבור. אתגבר על זה. אמשיך. אבל את ליבי ליבי? לא.. חבריקו, אני לא מחלקת כרטיסים חינם לכזאת הופעה.
את לא נורמלית.
- לא, אני לא נורמלית. אני לא נכנסת לתוך דפוסים קיימים שקיימים מאז ומעולם. אני מודה ומתוודה, אני לא נורמלית. אז אי אפשר לקרוא אותי מהר, אז מה?
אז אולי אני מציעה אתגר כלשהו, אז מה?
לא כל השונה הוא רע.
- אבל למה תעלת מים לפני החומות?
כדי לראות מי יעיז וינסה.
כדי לראות מי מבין כמה אוצר יש בטירה הזו.
כדי להבין אחת ומתמיד איפה השקע שהאף שלי שייך לו. זה שאני מדברת עליו כל הזמן.
אני רוצה כבר להניח את הפרצוף שלי על הביצים האלו שעצם ההתפלשות בהם מרגיעה אותי.
שהריח אופף אותי עד שאני מריח אותו גם ביום למחרת, אם אני שואפת מספיק עמוק.
אני רוצה את הזין שכבר מכיר כל שקע בגרון שלי.
כזה שהגרון שלי יתעצב בדמותו ושהלב שלי יאמר חדל אם בעליו ילך.
אני שפחה. זאת מי שאני, זה עושה לי טוב שזה בשימוש אך מכבה והורס אותי שזה מנוצל.
אני שפחה. זאת מי שאני, הלב שלי נוסק שאני בשימוש משובח.
אני שפחה. זאת מי שאני, אין בושה, רק אמת.
