דמיין אותי לוכדת את דש חולצתך בין אצבעותי, מושכת אותך קרוב, בנזקקות נצמדת אני מגרגרת ומחזירה אותך פנימה.
אתה כבר עומד לצאת מהדלת אבל אני פשוט לא יכולה להקרע ממך ובעודי מושכת אותך בהתחננות פנימה, אני דוחפת את הדלת עם הרגל, סוגרת את העולם בחוץ ומחזירה אותך לבועה של שנינו.
כי העולם לא קיים שזה אני ואתה שם.
צמודה ומתלהטת אצמיד נשיקה לשפתיים שלך, אמחץ אותן בין שפתותי שהעיניים שלי יחפרו בך בור, מביטות מעלה, קטנה מתחתיך אני אנצנץ שתעטוף את ידייך מסביבי ותטבע בתוך מה ששלך.
הידיים שלך ימחצו את בשרי, שורפות את את טביעותיך לתוכי, הגוף שלי יימס לתוך הנקבוביות שלך בזמן שתקלף ממני בגדים ותוריד אותי אל ברכיי, תביט בי ככה לרגע שהאצבעות שלך מלופפות בשיערי.
חמודה ככה, לא?
אתה תראה איך הילדה שבי מתאדה שאתה תהנהן שאגיש ידיים קטנות אל מכנסיך, פורמת אותך לחופשי. אתה תראה איך המבט שלי משתנה מהילדה שאתה מכיר לחיה רעבתנית, חסרת תקנה.
אתה תרגיש איך אני עוטפת אותך בחמימות, באהבה הלשון שלי תמרח את רצוני לאהוב אותך עוד רגע, תרגיש איך הגרון שלי אוחז בך ומושך אותך פנימה, עמוק לתוכי, הכי עמוק, הכי שלך.
איך הרטיבות המתפרצת תנזל ממני אליך שאצמיד את אפי לבטנך ואחבק את הישבן שלך עם שתי ידיי, מוחצת אותך פנימה. גם אם אי אפשר עמוק יותר, אני אנסה.
כי אני רוצה אותך בפנים, הכי בפנים, שתרגיש אותי בעומקים שלא היו בהם עדיין.
אתה תמשוך אותי החוצה באיטיות מטמטמת, שלא אשכח אפילו מילימטר מאיך שהזין שלך מרגיש לפני שתרד מטה ותקח אותי, שם על הרצפה בכניסה, לפני שאתה הולך וגורם לנימי גופי להתכווץ מהמרחק והגעגוע.
הידיים יפתחו בזמן שהזין שלך יפלח דרכו פנימה, שהעיניים שלך בוחנות כל עיוות של פניי, נושם כל נשימה מגרגרת שיוצאת ממני בזכותך.
אתה תבדוק שאני בסדר שדמעה תבצבץ? אולי מאושר, אולי מכאב? אולי פשוט מכאב מאושר?
אתה יודע נפש לביאתך, אתה כבר יודע, אני מרגישה.
אתה תלחץ, תסובב, תחפור, תרחיב, תבנה את חורי בדמותך, גופי כפוף לרצונותיך.
אתה תנשק אותי, המון. תתן לי לטעום את האצבעות שלך, תטעם את פי אחר כך, אתה תערבב אותנו יחד עד שלא יוכלו להבחין בין הריחות כי זה יהיה הריח היחודי שהוא רק אנחנו.
הידיים שלי יאחזו בבשרך, האצבעות מובילות והציפורניים שלי, כיתדות קטנים, יקבעו אותנו יחד למקשה אחת. לעולם אחד שהוא שניים.
כמו סופה אתה תסחף אותי, אשכח הכל, את מי שהיה, את מה שקרה, את כל מה שפגע, את כל מה שכבר נסגר ותם.
זה יהיה רק אתה ואני כמו חיות בסוואנה, פרא.
אנחנו עין הסערה, הכל מסביבנו יכול להשבר אבל אנחנו הכי בטוחים שם יחדיו.
אתה תקח ללא רחם, תקרע כל חלקה טובה ותמלא אותי עד תום, תמלא אותי עד שגופי ידיף את ריחך הרבה אחרי שכבר הלכת.
תשאיר אותי שבורה מאושר על הרצפה, על קוצים עד שתשוב, מלקקת את פצעי ומחלימה בשקט עד שתחזור שוב לבועה שלנו.
אתה תתרומם ממני, נוטף זיעה ותביט בי ככה, בדיוק ככה תרצה לזכור אותי לפני שאתה נוסע שוב, נוטפת אותך, מריחה כמוך, מאושרת.
