לפני 10 שנים. 19 באוקטובר 2014 בשעה 19:39
שתיקה.
אין מחשבה אחת לרפואה.
בובה על חוט, עשני כרצונך.
ערבב אצבעות בתוך שיער ותקח אותי לאן שתנשב רוחך.
העמק לתוכי עד שהקצה שלך ידגדג את קצה היכולת שלי ואז תאמר לי להשאר שם.
העמק מספיק שלא אוכל לגנוב נשימות דרך האף שאתה עובר לגור לי בגרון.
קח ותקרע כל חלקה, סמן כל איזור, תשתין על השטח שלך ותחתום למטה.
השאר אותי חולמת אותך לימים שיבואו.
געגוע.
כמיהה.
רעב מדכא.
אש בוערת.
בין הצללים אני מביטה בשקט. קו ישר שמבשר מוות עוטף אותי.
ממתינה. תוהה. נועצת ציפורניים בכנפיי, מלפפת חבלים.
שקט. אין מחשבה. קו ישר שמבשר מוות מברך אותי.
גוועת.
תטבול בי, תאדים אותי, צבע אותי באהבה.
אינני צריכה עוד נשימה מלבד שלך.
הזן אותי בך, השרה אותי בכוחך שאגדל להיות לביאה לתפארת.
השקה אותי בתמצית העתיד שלך, שנוכל לשזור את דרכינו יחד.
געגוע .