לפני 9 שנים. 13 בפברואר 2015 בשעה 11:20
עכשיו בזמן רגיעה, בזמן שהגוף שלי מתחדש ומתרפא לו,
אני מבינה שאוטוטו הכל יחזור לקדמותו והגוף שלי שאמנם משווע אליו אבל לא יכול כבר להכילו, יחזור לעצמו.
הריח הטבעי שלי שאני כל כך אוהבת, ישוב לו.
ולמה אני בעצם רוצה זאת?
כי בשבועות האחרונים הריח שלי כבר לא שלי. הוא שלו.
אני 24 שעות ביממה מתמלאת בזרע ונוטפת אותו לאיטי החוצה.
הוא נוטף ממני, מותיר את הריח שלו מאחוריו ומשתלט על שלי.
ריח הגוף שלי כבר נוכס על ידו.
כל ביקור בשירותים מזכיר לי אותו, מדיפה אותו.
זונה. ריח של זונה משומשת.
הוא מתבטא עלי בטביעות ידיו על בשרי,
הוא מתבטא בתוכי בתמציתו, מכל כיוון אפשרי.
הוא מסמן את עורי עד שאני מזיעה את ריחו.
והוא שובה את ליבי כל בוקר שאני פותחת עיניים ופוגשת במבטו השקט.
פתאום אני מתגעגעת לריח הטבעי שלי, "הזונה המשומשת".