המסע לנצחון.

כמה ימים של חסך עברו עלינו. חסך אחד מהשני למרות שכל הזמן היינו יחד. 

ואז הגיע הערב המיוחל. שבירת הצום.

אתה יושב ואוכל אותי, מתענג לעצמך בזמן שאני מנסה להבין מה אתה עושה לגוף שלי. 

איך אתה עושה את מה שאתה עושה שגורם לגוף שלי פשוט להתחרפן. 

אתה מחדיר אצבעות וחוקר אותי מבפנים והגוף שלי עולה באש.

תחושות עונג לא מוכרות עולות מהנקודות החדשות הללו שאתה מוצא בתוכי, מציפות אותי.

שורפות אותי. Overload.

כל הסנסורים שבתוכי צמודים לאצבעות החופרות שלך ומחשמלים לי את החיים. 

אתה מגלה בי נקודות ועומקים שאני לא מכירה, נקודות בתוליות, נקודות שלא נחקרו בי. 

העובי הנפלא והאורך המדוייק להכאיב שלך, מוציא את הגוף שלי מתפקוד. 

העור שלי מצטמרר עד שזה כבר כואב.

נקודות נקודות של עונג צרוף שהגוף שלי לא מצליח להכיל ולכן מגדל סביבי קוצים קטנים. 

הראש עמוס, אני לא יודעת איך לאכול את כל העונג הזה ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.

אני לא מצליחה לייצר גמירה בזמן שהוא רוצה בה. מתאכזבת מעצמי. 

אז הוא ממלא אותי בזרע הנפלא שלו ומחליף את הזין באצבעות, תוך כדי שאני מתחננת שלא.

מחדיר את האצבעות הארוכות שלו ומוציא אותי משימוש באורגזמה בוכיה.

חורש את עצמו לתוכי.

אני קורסת כמו שאני, מקופלת ומזיעה, הגוף שלי תשוש, אפילו שריר אחד לא שומע לי. 

הסערה בתוכי לאט לאט שוככת ואני מתעוררת לתוך העיניים השחורות שלו, נועצות בי מבט עוד בעודן מחליפות 'צבע' שאתה מופיע בהן שוב. 

ופתאום אני קולטת. 

זה פשוט מכה בי.

אחרי כמה ימים שהוא לא הטביע את עצמו בתוכי, אני הפכתי לכעוסה, עצבנית, חסרת סבלנות ומתבודדת. 

ועכשיו, שלווה. 

פאק, 

אני מכורה.