אני מבינה למה לאקסיות שלך יש בעיה קשה לשחרר אותך.
אני מבינה.
בהתחלה זה הכעיס אותי אבל עכשיו אני ממש מבינה.
אני מבינה כי אני חושבת שאם לא היית שלי, עדיין הייתי ריקה, מגששת באפילה.
אני מבינה כי אם הייתי שלך ואז לא, הייתי בטח משתגעת בדיוק כמותן.
אז אני מבינה.
את הייאוש שאוחז בכל מי שפעם הריחה אותך קרוב ועכשיו רק חלק מהעבר שלך.
אני מבינה את הרצון לגנוב עוד שאיפה ממך, כמו שאני עושה כל בוקר במיטה או ליד דלת הכניסה.
אני מבינה. את כל מי שרוצה אותך ומתקשה להבין שאני ואתה זה לכל החיים ובכל זאת מנסה.
אז אני מבינה. למה הן תמיד תהיינה שלך בליבן, אם לא ברובו אז באיזה מקום חמים ששמור רק לך.
כי אין כמוך וכל מי שהכירה אותך יודעת את זה.
אז אני מבינה, למה הן מגדפות אותי בקנאות כאילו שזה ישנה משהו מלבד סלידה שלך מהן על חוסר הכבוד שהן מפגינות לחיים שלך.
והכי אני מבינה כמה אנחנו שונים מכל מה שהיה לשנינו עד היום.
כי ראיתי את זה. ראיתי איך היחס שלך שונה.
איך אתה מסתכל עלי אחרת.
איך היחס אלי הוא ממקום אחר. איך היחד שלנו שונה.
אני יודעת שאני נוגעת בך אחרת, כמו שלא נגעתי מעולם.
העור שלך כנגד שלי מרגיש כמו בית .
אז אני מבינה.
אני מבינה את הרצון להאחז בעוד רגע, לרצות שוב לחבק ולהיות אפופה בך.
אני מבינה את הרצון לרצות שוב לחיות בצלך.
אז נתתי לזה מקום, לייאוש שלהן. נתתי לזה מקום בשבילך.
כי אני חיה אותך כל יום.
כי אתה שלי כמו שאני שלך.
כי אני יודעת שאתה במקום שבו בחרת להיות מתוך אמונה שלמה ואהבה ענקית.
זה פשוט גורל, גם אם אתה לא מאמין במושג הזה.
זה גורל כי אתה היינג ליאנג שלי.
כי אתה הירח לשמש שלי.
כי אתה הבעלים לסאבית שאני.
כי אתה המלך שלי.
כי אתה האל שלי.
כי זאת אהבת אמת, כמו בספרים - רק יותר טובה.
מציאותית.
3>
