איך אני יכולה לסכם, לכתוב, למצוא את המילים לכל אירועי החודש האחרון והשבועיים האחרונים בפרט. העולם התהפך, הדף נתלש והכל התאפס.
הכאב התעלה על הכל, הגוף קרס, הנפש התרסקה.
פתאום אין לי כלום. אין מטרה, אין תכנונים, אין מה לעשות עם המחר מלבד לאסוף את השברים ולהדביק את מה שאפשר בשביל שאוכל להמשיך הלאה.
הגענו למבוי סתום. מקום שבו האהבה הענקית שלנו הופכת מהעיקר לתפל.
הבנתי המון, הבנתי שאתה צריך לקבל את הזמן שלי היה.
להתיר פלונתרים, למצוא תשובות, למצוא אותך כמו שאני רואה אותך דרך עיניי.
לראות את מה שאני רואה בך, בעצמך.
אני כל כך מאחלת לך דרך צלחה מהפינה הזו. קלה. שדרך כל הקשיים תצא מנצח.
שלא תיפול, שתצנח. שיהיה לך זמן להסתכל על הכל מלמעלה ולא לטבוע בתוך הרעש.
תזכור לא לוותר עליך, לא לוותר על האושר שלך, לא לוותר על המסע הזה.
לא לוותר על מה שבאמת עושה אותך מאושר.
אני רואה כל כך הרבה בך. כל כך הרבה. אין מילים שיכולות להסביר כמה מנצח אתה.
כמה מיוחד, כמה אחד למליון אתה.
כמה כואב לי לאבד אותך.
קשה לי למצוא מילים, לסכם, להעלות על הדף את כל מה שאני מרגישה.
זה לא קורה הרבה אבל לפעמים גם לי אין מילים.
אני יודעת שאתה תצליח אני מאמינה בך.
כל כך הייתי רוצה להיות שם איתך אבל... זה מסע של יחיד.
אז כמו שאומרים לי כל השבוע...
מי יודע מה העתיד יביא עימו,
אבל מה שזה לא יהיה, זה יהיה טוב, מלא אושר ובדיוק מה שאתה צריך.
אוהבת אותך, שלך או לא,
תמיד אהיה פה בשבילך.
