שהמסע ארוך, מפרך, קשה ומאתגר אבל בסופו של המסע עומד הגביע הקדוש שאליו שאפתם כל חייכם,
עדיף שתזכרו מה המוטיבציה שעומדת מאחורי העשיה שלכם.
לאן הדרך מובילה אבל גם לא לשכוח להנות מהדרך.
לטפוח לעצמכם על השכם שאתם עוברים משוכה.
לבעוט לעצמכם בתחת שצריך.
לא לשקוע, לא לוותר, לא להתייאש רק כי זה ניראה גדול.
כי אם אתם צריכים לטפס על הר, לחצות אגמים, להגיע לאיזה כפר נידח שיושב על צלע ההר,
אתם צריכים את הצידה הנכונה לדרך, אתם צריכים את החבל, המקוש, אולי כמה קרסים שיעגנו אתכם לדרך אם תמעדו.
אתם צריכים לפרק את הדרך לחתיכות.
צעד צעד.
ממוקדים. בלי הסחות דעת.
לכוון קרוב כדי לגמוע את הרחוק.
שמסתכלים לאופק, הכל ניראה רחוק, בלתי מושג, בלתי אפשרי.
אבל אם מתכננים נקודות בדרך, כמו בטיול בחו"ל - יש תכנון ויש דרך.
לפעמים צריך להערך מחדש, לפעמים כל מה שמתכננים לא הולך,
אבל בסופו של דבר, אם נתמיד, אם נלחם בשבילנו ואם תמיד נמשיך קדימה....
בסוף נגיע.
והגביע הקדוש כבר לא יהיה חלום.
לא נצטרך לחבק את החלום.
נחייה אותו.