לפני 8 שנים. 1 במרץ 2016 בשעה 10:33
עצרי.
תחלמי.
תעיזי לשאוף.
עיצמי עיניים ותכריחי את הדמיון שלך להשתולל כמו שאת כל כך זקוקה.
אבל איך? איך משקיטים את הרעש?
אני חושבת שזה דרך התמדה. את חייבת להתמיד ולקחת לך זמן לפנטז ולחלום. שהמחשבה בורחת למקומות קטנים את חייבת להחזיר אותה מעלה.
אבל איך? אין לי כבר את הכח להתמודד. איתי, עם הלימודים, עם החיים שלי וגם של אחרים. אני רק רוצה להתכדרר ולישון. להתעטף.
אין התעטפויות בזמנים של עבודה. את חייבת לעשות את זה. תתעטפי כשהזמן שלך יגיע. הכל יגיע בזמן שלו ואת צריכה לנצל את הזמן הזה להסיק מסקנות ולחשוב על מה שקרה. לעבד. להשלים. לתקן את דרכיך. לא להאבד בתוך הרעש. לנקות אותו צליל אחר צליל ולמצוא את הפתרון הנכון לך.
טוב. בסדר. אני צודקת.
עכשיו רק צריך לאסוף כח לעשות זאת ולא לברוח. אני פה איתך.
אני איתי.
בהצלחה.
