המסע לנצחון.

שוב מבעבעת.

מבפנים החוצה.

על פניו אני רגועה, מחושבת, זהירה. 

לא ממהרת, חושבת. 

אבל אני יודעת מה מתחולל שם באמת.

כמה צורך מטפטף ממני,

הרחם שלי פועם בקרבי, מתחנן.

לא מסתפק בחיקויים.

הרחם שלי רוצה את הזין שבתוכו פועם. חם.

כזה שמשנה מחדש את הסדרים של הגוף שלי ובונה אותי בדמותו.

כזה שפותח את הגרון הלחוץ שלי, שמרוב שרעב לזין, הדוק להכאיב כבר.

משוועת לתחושה הזו של בשר תפוח שחולש עליו הלוך ושוב. הלוך ושוב.

בוטש בכל זיז וזיז ופותח אותו לכדי כפפה פרטית.

תהום פעורה בגרוני, ככה זה מרגיש.

כמה צורך.  

זה כמו לנסות למלא מסננת במים.

כלום.לא.עוזר. 

כי בלי נשימה על פני העור, מהבילה, כזאת שמתיישבת על העור כענן חם,

בלי ידיים שתופסות, מצמידות, מחטטות, מנכסות, בלי קול שמהדהד בראש...

זה לעולם לא יהיה זה. 

And the heart wants the Dick it deserves.

And so do I. 

נכון זה הזמן הכי מצויין של הוונד שלי למות? כושלראבו.