אני לא אוהבת סליזי. מעולם לא אהבתי.
את הטינופת שלי אני אוהבת נקייה.
אני קלאסית, גם שאני ממררת בבכי מלא ריר נוטף מאיזה פייס פאקינג איכותי.
אני עדיין קלאסית שהאיפור מרוח לי על כל הפנים, הסדין, מטפטפת חשק.
אני זונה בטירוף שלו.
בטירוף שלי.
תן לי להתפלש בבסיס הביצים ולנשום קדושה,
להתמרח ברוק שאני מריירת עליהם, ושאני ארים את הראש בבישנות ואחייך, גם אז, אשאר קלאסית.
אני פוסלת אותם כי אני לא אוהבת סליזים.
ישראל מתייבשת מהמחשבה שהבחור שאני מדברת איתו נכנס ליותר חורים מכדור ביליארד.
אני מבינה את זה שגברים שונים מנשים.
אבל גבר שמשאיר לעצמו את המקום לסלקציה ושיקול דעת איפה לדחוף את הזין שלו, עושה לי רטוב.
אז מה אני מחפשת בעצם?
מישהו דומה.
גבר של פעם, קלאסי ומטונף, כוחני ורך.
יציב.
אני מבינה שאין הרבה כאלו.
אשאר סבלנית, כי לכל דבר יש סיבה וגם על דברים רעים שקורים צריך להגיד תודה.
אז...
תודה.
