אני מסורה. יותר מדי מסורה ונאמנה להחריד.
נלחמת בצורה עיקשת בשביל מי שאיתי ומה שיש לי.
אולי אפילו עקשנית מדי. לא מוותרת בקלות.
אני אלך רחוק מאוד בשביל היד הנכונה שתוביל את ליבי.
אני מיושנת. כמה זונה שלא אהיה אני מיושנת בדעותיי ולא מסוגלת להתמסר סתם.
לא מאמינה בסשנים וסקס במפגשים ראשונים. מאמינה שצריך להכיר אדם לא רק דרך מגע אלא בנוסף אליו.
אני עדיין מסמיקה שתופסים את המבט שלי שאני מתפלשת.
אני נהיית קטנה קטנה והעיניים שלי משתנות ברגע הזה שתופסים אותי מהשיער או שסותמים לי את הפה ברגע הנכון. בצורה הנכונה.
אני סאבמיסיבית להחריד מול הראש הנכון לי.
אני מכורה לריח. אם הריח שלך לא בא לי טוב באף הסיכוי שהביצים שלך יבואו לי טוב או שאגיע לשם בכלל, אפסי.
אלו פיסות קטנות ממני שלפעמים אני מאבדת בהן אחיזה.
שוכחת אותן. לוקחת כמובן מאליו.
שהן נעלמות, אני לא מוצאת את עצמי.
פיסות אמיתיות ממני, פיסות שלפעמים אני מנסה להפטר מהן אבל פשוט לא מסוגלת.
אז אני מקבלת את זה.
אני מיושנת, אני סאבית, לפעמים אפילו שפחה.
אני מתמסרת למי שמחזיק בין אצבעותיו את הלב השביר שלי.
אני כנה להחריד ופעם חשבתי שזו הייתה בעיה, היום אני מבינה שפשוט צריך להיות מול אחד שיכול להכיל את זה בחיוך ולהעריך את זה שאני לא משחקת משחקים.
ו..לא.
אני לא משחקת אותה, לא מתחסדת.
אני באמת ילדה טובה.
מתנגש?
לא לדעתי.
מה דעתך?
