ההוא ממשיך לזיין כל מי שזזה כמה שרק יכול.
אני ממשיכה לתהות איך אפשר להיות במודעות לגבי החיים שלנו והצורך לשנות אותם, אבל לא לעשות דבר ולהמשיך להזין מעגלים חולים.
העולם ממשיך להסתובב בזמן שאני תוהה לגבי החיים שלי, העתיד שלי ואיך אני יכולה להשתפר בשביל להיות יותר טובה....
לפעמים זה מרגיש שאני צריכה לעבוד הפוך. להיות קצת פחות רגישה והרבה יותר מטומטמת.
לא לדעת, לא לראות. רק לעבוד באוטומט ולהמשיך לדלג מעל אלו ששורטים לתוכי כאב, לפתוח רגליים ולהמשיך הלאה.
לצערי זה לא עובד ככה בתוכי. לצערי או בעצם לא כל כך לצערי אני עדיין אני. אני טובה מכל זה.
אני עדיין מתביישת ועדיין סבלנית, לא ממהרת לקפוץ לתוך המים שמציע לי כל אחד ובוחנת לראות האם זה נכון לי או לא.
רוב הפעמים עם הזמן מתגלה שבאמת בחרתי נכון.
האחד שחשב שהוא שולט ועיקמתי עליו אף, וזמן מה לאחר מכן, פתאום הוא נשלט בכל רמ"ח איבריו.
אחד שבמבט ראשון מאוד מצא חן אבל חיכיתי לראות כיצד יחשוף עצמו ובסוף נחשף כזונת צומי בלוגיסטי.
כולם אומרים שאני מחכה וקשה יותר מדי.
אני אומרת שעדיף לחכות ולהיות לבד עד שיבוא משהו נכון יותר מאשר להתבזבז במקום ריק שלא יוביל אותי לשום מקום.
ומה לעשות, עם הזמן כולם נחשפים.
תאווה רק לשם תאווה לא טעימה לי.
תאווה לבעלים, זה שמחזיק את כולי בכפות ידיו...
זו התאווה ששווה להשאר רעבה בשבילה.
ואני רעבה.
