"איך אפשר לעמוד מול מישהי שרואה הכל?"
שאל אותי חבר טוב בשיחה עמוקה שניהלנו השבוע.
"איך מישהו יכול לעמוד מולך ולשחק אותה דום שאת רואה את כל כולו ולא רק את הפוזת דום שלו?"
הוא המשיך.
וואלה לא יודעת. לא יודעת איך גבר יכול לעמוד מול אישה שיודעת אותו ולא להבהל.
אולי כי יש מעט כאלו שמסוגלים להכיל את העובדה שרואים אותם.
אולי כי יש ממש מתי מעט ששלמים עם מי שהם וכשהם רוצים לעשות שינויים בחיים שלהם הם מבינים את הערך של אישה שתעשה הכל בשביל שיצליחו- במקום להבהל מזה.
הם מבינים שאישה שעומדת מולם ונותנת להם את האמת, היא יקרה מפז.
האם באמת יש כאלו?
אולי אני צריכה להיות יותר עיוורת, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות, להפסיק להיות חדה.
אני מודה שזה לא קל, לעמוד מולי ולנסות להעמיד פנים לאורך זמן.
אני מודה שזה לא קל, לעמוד מול מישהי (או מישהו) שרואה אותך בצורה כל כך בהירה.
אבל אני שנים מתפתחת, לומדת, מנסה להבין, מתקשרת בצורה שקופה, באמת נותנת שקיפות לגבי מה אני חושבת ומה אני מרגישה במיוחד שאני לא בטוחה לגבי מה אני חושבת ומרגישה. לדבר. לתקשר.
שנים אני שומעת גברים אומרים "לו רק יכולתי לקרוא מחשבות".... אבל שלא צריך לקרוא מחשבות והכל מונח מולם, הם בורחים כאילו ורודף אחריהם מלאך המוות.
שנים אני שומעת שנמאס מנשים שמשחקות את המשחק של מי אמר למי מתי, מי שלח פעם אחרונה הודעה ומי התקשר אי אלו פעמים. אבל שיש מישהי שלא סופרת ולא משחקת את המשחק, בלי דרמות - הם נלחצים ובורחים.
שנים אני שומעת מגברים תלונות על זה שבת הזוג שלהם ככה או ככה, לא עושה זה, לא עושה ככה... אבל שיש מישהי מולם שמוכנה לעשות איתם הכל - הם לא מסוגלים לעשות את זה ל"אישה שהם אוהבים" או "אם ילדיהם".
בחיאת.
אז מה באמת אישה צריכה לעשות?
לשחק את המשחקים המטופשים? להעמיד פנים שהיא מטומטמת?
לא לנסות לתקשר כמו בוגרת אלא לעשות את פוזת ה"מה קרה?" - "כלום"?
שמישהו יסביר לי את זה כבר כי אני פשוט פאקינג לא מבינה.
