רגעי הייאוש הם מורים קשוחים אך יקרים מפז. (כתב מישהו חכם שהכרתי).
כמה נכון זה.
כי מתוך הייאוש והרצון לוותר מגיעות תעצומות נפש ויכולות מופלאות שמדהימות אותי כל פעם מחדש ומסבירות איך אנשים שורדים את הדברים האיומים ביותר.
אז נכון, יש אנשים שעוברים דברים יותר איומים ויש שפחות אך כל אדם הוא עולם ומלואו והדברים שהוא מחשיב כנוראים, איומים או בלתי נסבלים - הם סובייקטיבים לחלוטין.
אני לא עוברת דברים נוראים, אבל כן חווה קושי ואכזבה כל חודש, כשמגיע מה שרציתי שלא יגיע.
כל חודש אני אומרת Fuck it, לא רוצה יותר, אין לי כח, נכנעתי, זה לא הגורל שלי, לא נועדתי לזה.
בחלומות שלי רודפים אותי. דמויות ארסיות מהעבר שמבקרות, שגורמות לי להרגיש חלשה.
שבוע אחרי זה אני אומרת יאללה Fuck the fuck it, אני אעשה ואני אצליח. כל דבר מגיע בזמן שלו ועוד כל קלישאה שאני יכולה לחשוב עליה באותו הרגע.
כי באמת, אין הרבה דברים שווים באמת משהו בעולם הזה, אבל זה יהיה שווה את הכל.
אז אני נלחמת. ממשיכה להלחם גם כשאני רוצה להכנע.
שוכבת על הגב וחושפת את כל הרך שבי רק כי אני מקווה שאולי הפעם אשא הצלחה.
בין לבין, אני מתבודדת.
נכון, זה לא הרעיון הכי חכם.
נכון, זה לא נכון לעשות בכלל , אבל אני לא יכולה לנצח בכל הקרבות של חיי.
Pick your battles.
אני בוחרת. מתעדפת.
אני בוחרת בי. מזכירה לעצמי שאני שווה, שאני מהממת, שלא משנה כמה פעמים אכשל, בסוף גם אצליח.
שלמרות שזה לא אידיאלי, אני עושה את הדבר הנכון.
שמה שצריך לבוא יבוא בזמן שהוא צריך לבוא ולא דקה לפני.
להאמין.
לזכור שהאתגר הוא לא להיות מושלמת אלא להיות שלמה.
לוותר על סיפורי העבר שעוצרים אותי מללכת קדימה, לספר לעצמי סיפור חדש שאני מוכנה להקים וליצור.
כמו מנטרות.
משתדלת ללמוד מהטעויות, משנה את הדרך, כל הזמן בודקת את עצמי ומחשבת מחדש מה שצריך לחשב מחדש.
אל תתביישי, אל תרכיני ראש, אל תנסי להיות מי שאת לא. אהבי את עצמך ככה, בדיוק כמו שאת.
אולי זה לא כזה נורא להתבודד אחרי הכל.
כי אם אצליח...
לעולם לא אהיה שוב לבד.
