המסע לנצחון.

זה הזמן לשינוי של כל ההרגלים הללו שאספתי כל כך הרבה שנים.
הרגלים שכל כך קשה לנער, או אולי אלו התמכרויות מזיקות? שאלות שכאלו.

להאמין. להתחבר. 
אני לא רוצה לחזור אחורה, אני שמחה שאני כבר לא בעבר. 
למדתי, התקדמתי, כל הזמן עובדת על שיפור עצמי.
לדבר איתי, להתחבר אלי. 
להתחבר לרעיון גדול יותר, יותר ממני, יותר מהחיים, יותר מהכל. 
לעשות משהו גדול ממני. 
לשנות את החיים. 

Maybe it's time to let the old ways die.

כי הזמן לקפיצת האמונה הגדולה ביותר כאן.
המסע הזה קשה, דורש תעצומות נפש מטורפות ממני.
דורש ממני להתחבר, לא להיות מנותקת, לא להיות מרוחקת.
להיות בשיא העוצמה בפנים, עם מחשבות חיוביות מול כל הכשלונות, הנפילות, ההעפלה הקשה. הדמעות. 
לעשות את כל זה לבד. 
או חצי לבד. אבל זה מרגיש לבד. 
קשה לי עם דברים טכנים מדי.
אני כולי צמר גפן מתחת לקוצים הללו. כולי רגש.
אבל לא מרגישה אותי.
אבל אני מרגישה אותי בעוצמות של כוחות הטבע. 
זה קצת כמו.... אני בגירסת הדיאט. מופחתת רגישות.
אבל לא. 

תקופה מלאה בכל מיני דברים שאני לא מכירה,
לא יודעת איך לעשות אותם, אבל אני לא עוצרת.
אני ממשיכה ללכת, לדחוף, להתקדם.
עם הפחד העצום, עם הלבד, מחזיקה לעצמי את היד, בוכה קצת, צוחקת קצת,
מחבקת את העבודה שלי לחיקי ומודה לאלוהים שגיליתי את הייעוד שלי עם הילדים,
כי זו לא עבודה, זו שליחות, זה ייעוד. 
ייעוד שעושה לי טוב. 

אז אני פשוט צריכה לזכור שגם המסע הזה שאני בפתחו הוא הייעוד שלי.
אני נולדתי לזה, אני אעשה את זה בצורה מופלאה, לצד הקושי, הפחד, הדאגה...
שם תהיה גם אהבה ענקית, בלתי מתפשרת, כזאת שלא ידעתי שאפשר לחוש.
אהיה מוצפת בעוצמות אחרות שלא הכרתי.
פתח של עולם חדש. 

אז תבכי, אהובה שלי אני.
כי זה בסדר לשחרר לחץ כשאת עמוסה מדי, שהסכר שלך עמוס.
שחררי. 

It's time to let the old ways die. 

A new world is coming. 

תאמיני.