כלוב של אמת

הפעמון מצלצל , צליל מוכר ידוע
היא מתעוררת , מותחת את עצמה עד הסורגים
נזהרת של לפגוע בסורגים.
מבטה מתיישר , רואה אותי עומד , הדלת פתוחה
אין אוכל בכלוב, לא הכנסתי .
היא מסמנת עם ראשה , אני מתקרב , ראשה יוצא
מחוץ לכלוב , יורד למטה ,מתקרב לרגלי , מרגיש את
ראשה מטייל על רגלי . ההרגשה נעימה , מאד .
היא חוזרת למקומה. הכלוב נמוך , אני מתכופף ומלטף
את ראשה , היא מיישרת את העורף , ראש נמשך קדימה
כאילו מבקש עוד ליטוף , היא מקבלת את הליטוף ,
קולות הנאה נשמעים , חיוך עולה על שפתייה , מחזיק
מעמד כדקה והיא שוב שקטה .החיוך נעלם , השקט
המיוחד על פניה חוזר , שקט נקי , טהור.
אני מביט ואומר שהמים חמים , מוכנים , היא מסמנת
עם הראש , היא מוכנה להתרחץ שוב .
הקערה הפעם קטנה יותר , יש גם מגבת בצד , בגדים
נקיים . היא מביטה , מבינה , מזיזה בעצמה את הבגדים הצידה
שלא ירטבו , ומנקה את עצמה , כל פעם אזור אחר ,
רטיבות כמעט ולא קיימת , הבגדים יבשים , היא למדה
, הרטיבות המועטת ממש מועטת , מסמן לה לצאת
מהכלוב, מאפשר לה לרבוץ על השטיח . הולך לכלוב
מביא את הבגדים , ומניח לה אותם על השטיח.
היא מתחילה להתלבש , ומגיעה למתנה , לבנים מתחרה
מסוג משי עדין . החיוך של פנייה גדל , כל פניה מלאים בחיוך
היא זורחת . כאשר היא לבושה בלבנים , היא מתקרבת אלי
מביטה בי , היא רוצה להישאר איתם , גאה בהם , גם אני
מאד מתאימים לה , תמונה יפיפיה , מוציא את המצלמה
ומצלם מבלי שהיא תפסיק לסדר את עצמה, היא רואה את הצילום
מסמיקה , מורידה את ראשה ומלקקת את נעלי .