כלוב של אמת

הפעמון מצלצל , צליל מוכר ידוע
היא מתעוררת , מותחת את עצמה עד הסורגים
נזהרת של לפגוע בסורגים.
מבטה מתיישר , רואה אותי עומד , הדלת פתוחה
אין אוכל בכלוב, לא הכנסתי .
היא מסמנת עם ראשה , אני מתקרב , ראשה יוצא
מחוץ לכלוב , יורד למטה ,מתקרב לרגלי , מרגיש את
ראשה מטייל על רגלי . ההרגשה נעימה , מאד .
היא חוזרת למקומה. הכלוב נמוך , אני מתכופף ומלטף
את ראשה , היא מיישרת את העורף , ראש נמשך קדימה
כאילו מבקש עוד ליטוף , היא מקבלת את הליטוף ,
קולות הנאה נשמעים , חיוך עולה על שפתייה , מחזיק
מעמד כדקה והיא שוב שקטה .החיוך נעלם , השקט
המיוחד על פניה חוזר , שקט נקי , טהור.
אני מביט ואומר שהמים חמים , מוכנים , היא מסמנת
עם הראש , היא מוכנה להתרחץ שוב .
הקערה הפעם קטנה יותר , יש גם מגבת בצד , בגדים
נקיים . היא מביטה , מבינה , מזיזה בעצמה את הבגדים הצידה
שלא ירטבו , ומנקה את עצמה , כל פעם אזור אחר ,
רטיבות כמעט ולא קיימת , הבגדים יבשים , היא למדה
, הרטיבות המועטת ממש מועטת , מסמן לה לצאת
מהכלוב, מאפשר לה לרבוץ על השטיח . הולך לכלוב
מביא את הבגדים , ומניח לה אותם על השטיח.
היא מתחילה להתלבש , ומגיעה למתנה , לבנים מתחרה
מסוג משי עדין . החיוך של פנייה גדל , כל פניה מלאים בחיוך
היא זורחת . כאשר היא לבושה בלבנים , היא מתקרבת אלי
מביטה בי , היא רוצה להישאר איתם , גאה בהם , גם אני
מאד מתאימים לה , תמונה יפיפיה , מוציא את המצלמה
ומצלם מבלי שהיא תפסיק לסדר את עצמה, היא רואה את הצילום
מסמיקה , מורידה את ראשה ומלקקת את נעלי .

הפכתי את ידי לכוס שתייה חריפה , היא טעמה , ליקקה
שתתה כל טיפה , ההרגשה של הלשון המטיילת על כף היד
הרטובה אי אפשר לתאר במילים , אלא במילה אחת , ריחוף,
כן , גם לנו מותר להגיע לריחוף
הריח החריף באוויר מחזק אותה והיא מנקה כל טיפה , בין האצבעות
על כף היד , מאסז לשוני שארך לא מעט זמן .
שטיח התפילה הפך להיות מקום שבו היא מאפשרת לעצמה לשחרר
את שרירה . עיניה היו חצי סגורות , והמבט היה מבט שמיימי , כאילו
היא נמצאת בסאב ספייס ארוך .העברתי את כף ידי על עורפה , בעדינות
אך במקומות מוכרים לחצי , כל גופה שינה את מצבו , נמתח כמו בד
אלסטי . היד עברה בין החוליות , עד שהגעתי לחוליות האחרונות ושם
נעצרתי , רק שם בצדדים , אני יודע שכל מגע בה מוסיף עוד ועוד
לריגוש ולמתח הפנימי , המשכתי בלחיצות , מבלי לשאול , רק על פי ההרגשה
היא שינתה את מצבה התכנסה בתוך עצמה כעובר , והמתינה ,
הרצועה שהיתה בצד נקשרה למקום המתאים בקולר ומשם סובבה
על רגליה ונוצר קשר , קשר חלש , ככל שמתמתחים כך הקשר נסגר עוד יותר
האינסטינק הראשוני הוא להמתח וכך הקשר נסגר . חייכתי ,, היא שקטה
לשונה מרטיבה את שפתייה ונכנסת חזרה פנימה, ראשה נמתח קדימה
ומתחילים לשמוע את קולות הגרגור , זו תנוחה המאפשרת באופן עדין
ללטף וללחוץ ובמשך הזמן הגוף מתחיל לנוע במקצבים משלו , מתואם
למגע היד , ככל שהיד מהירה יותר כך גם הגוף נע מהר יותר , הקשר מזמן
חזק , לא בר שחרור .
הרצון לחבק וללטף לא איחר , והנה היא מכונסת בתוך ידי המלטפות ראשה
נופל לאט על ברכי והיא נרדמת , איני רוצה להעיר אותה.
הדרך היחידה להחזיר אותה לכלוב היא לפתוח את הקשר או לקחת אותה
לכלוב , החלטתי שאני מביא את הכלוב לשטיח, הנחתי את הכלוב ליד השטיח
פתחתי את הקשר ברצועה, היא ישנה .
השעה מאוחרת , נכנסתי לחדרי ולאחר זמן ונרדמתי עד הבוקר.
בבוקר כאשר יצאתי מחדרי ,
היא היתה בכלוב ,ישנה ,עם דלת פתוחה.

דממה , אף אחד מאיתנו לא מדבר , היא על השטיח
אני בדרך לפתוח את הדלת .
שעמתי צליל מתכתי ואחריו חריקה, פתחתי את הדלת
ובכניסה עומד בחור מפדקס , חבילה ענקית על הרצפה
הוא שואל אותי היכן לשים את החבילה , אני מסתובב
ומראה לו את המקום , שם בחדר שדלתו פתוחה.
היא על הרצפה , עם מגב קטן מנקה את כל השאריות
שנשארו מהבריזה השפוכה. השטיח נשאר נקי , רק הפרקט
כולו דביק , מלא בבריזה והיא משפשפת היטב כל רצועה
של פרקט , המבט בעיניים, המירוץ של העיניים מצד לצד,
השפתיים החתומות, היא שקטה מאד , כלפי חוץ , אך בפנים
הר געש , רואה היטב את תנועות הידיים המהירות , הקצב
ללא קצב , מנקה לא פעם את אותו איזור שוב.
הבחור שואל אותי מה זה הריח הזה , אבטיח , עם וודקה ?
אני עונה לו שכאשר יש הפתעות גם לבריזה יש תוצאות ,
הוא מביט בי , לא אומר דבר, מהנהן בראשו , תחתום הוא אומר
ומביט בה , היא על הרצפה , על בירכיה מנקה , הקולר על
הצוואר ,הלבוש , אי אפשר לדעת , האם זו תחרה , או בגד
ים , הצבע כמעט שקוף , לחלוטין. הוא שואל אותי האם יש לי
חבילה למסור , כנראה שהתמונה שראה מצאה חן בעיניו
,אמרתי לו שבפעם הבאה שיבוא שיצלצל אלי עשר דקות קודם
ואארגן לו את החבילה, הוא הבטיח שיצלצל , ויגיע , אני בטוח .
אני יודע שהוא לא יכנס בפעם הבאה.
הוא הלך , היא יושבת , חצי שוכבת , מביטה בי, שותקת
עיניה מביטות למעלה , שואלות , התקרבתי אליה , החיבוק
היה חזק , מעשה חכם עשתה .על זה מגיע לה פרס.
ערק עם תאנים משקה מאד טעים , הכנתי כפול לה ולי .
הפעם היא לא תשתה מהקערה , אלא מכף ידי .

השטיח מספיק גדול בכדי לרבוץ עליו ,
לא חם בדירה , המזגן עובד, הפרקט שומר
על חום השמש מהבוקר , והשטיח ממלא
את מקומו היטב , שטיח תפילה לשעבר ,
עכשיו הוא שטיח תפילה מסוג אחר , תפילה
של אמונה , יכולת ורצון . היא שם , רובצת ,
קשה לקרוא לה רובצת , היא רזה , נאה ,
שומרת על כושר גופני טוב , מודעת היטב
לעצמה , אך השכיבה על השטיח , הרגלים
לאחור והידיים קדימה , בדיוק כפי שרובצת
כלבה , הקולר המחובר , הרצועה המונחת
בצד . קערת המים הקטנה , מלאה במשקה
בריזה בטעם אבטיח. את הליקוקים אני שומע
היטב גם את מציצות השפתיים , והלשון המטיילת.
היא יכולה לבחור לעצמה את סוג המוזיקה , רק
את הסוג, השירים ששם נבחרו על ידי.
יש לה צליל קול נפלא, בלחש , בקושי אפשר לשמוע
אך אפשר , אני שומע אותה מתנגנת יחד עם המוזיקה.
כל מילה היא מכירה, קולה נמוך , מאד , היא יודעת
לא להפריע , פשוט כך מבלי שאומר מילה.
ממנה.

כאשר נשמעה הדפיקה על הדלת , היא נעצרה באמצע
ליקוק הבריזה.

הלחם , הגבינה , הירקות , הכל רטוב , היא רחצה את עצמה
והרטיבה את כל הסביבה , כולל את ארוחת הבוקר שלה.
בצלחת הלחם קשה לקרוא ללחם החם , האורגני לחם .
עיניה היו חצי סגורות , נוטות כלפי מטה , ראשה רכון , כתפייה
זקורות, כאילו רוצה להתקדם אך משהו עוצר אותה.
בעזרת החצאית שהיתה לכרית בלילה , ניקתה היטב את
הכלוב , יבשה אותו , כל פעם סחטה את המים בפינת הכלוב
וכך הלאה עד שהכל יבש ,
הלחם נשאר רטוב ,הגבינה עיסה שאינה ראויה לאכילה,
הירקות מעופשות, ריח של טחב שאינו נעים נדף מהן.
נשארו לה עוד שעתיים עד הצהרים .קרן האור טיילה על הכלוב
והיא שוכבת רגליה מקופלות , מנסה לקבל כל קרן אור .
את הרעב שמעתי היטב, הפנים , השפתיים הסגורות שאינן
רוצות לומר מילה . עינה נעצמו , היא נרדמה , חלשה .

בשעה צהרים צלצל הפעמון , בחוץ הכל עוד רטוב , היא יודעת
שעליה לנקות , גם את הכלוב , גם את החדר הרטוב.
היא רעבה , מאד,. השארתי את האוכל מתחת לשולחן והלכתי
לחדרי . לא דאגתי שהיא תנסה לאכול את האוכל עם סכו"ם
האמונה שלי בה מוחלטת.

לדעת שהאשה יושבת עכשיו מחוץ לכלוב , ועושה
בדיוק את מה שסוכם מבלי שיש צורך לבדוק
נותן הרגשה של כנות ואמונה .

בוקר שקט , היא בכלוב ישנה , רגליה מקופלות
שיערה פזור , ומבט עדין , חולם.
היא עברה את הלילה הראשון, המשיכה לישון
עד ששמעה את צליל הפעמון .
כל יום היא תקום עם צליל הפעמון הובטח לה וכך
יהיה .
ראשה הביט וירד כלפי מטה ופניה הופנו לעבר
דלת הכלוב, היא רצתה לצאת , שם בכלוב היא
לא מדברת . כאשר נפתחה הדלת , היא זחלה
, זחילה אצילה , ישרה , ללא כל ניסיון לקום ,
הגיעה למקלחת ולשירותים , הדלת נפתחה וננעלה
אחריה., כאשר סיימה , דפקה על הדלת , הדלת
נפתחה , היא לא התקלחה , רק הביטה בי במבט
של אולי , איני יודע מה לעשות , מבטי עבר לכלוב
והיא נכנסה פנימה בזחילה מהירה , ממתינה ,
קערת מים גדולה הוכנסה לכלוב ,ודלת הכלוב ננעלה.
היא שם מביטה בקערה , מורידה את הראש
ומכניסה אותו לקערה ומניפה את ראשה אחורה
כך במשך כמה דקות שטפה את עצמה , גם הרצפה
התמלאה במים , מהמבט היא הבינה שעליה יהיה
לנקות את הרצפה , אחר כך , במשך היום , מתי
היא לא תדע .

ההרגשה מיוחדת היא בוחנת את יכולתה ואני בוחן
את הצעד הבא

היא בקשה לנסות , לעבור לילה שלם בכלוב
נקיון הכלוב היה לא קל עבורה , הסורגים מרובים, הקירצוף לקח שעות
בלילה הכלוב הבריק . היא הביאה את עצמה בזחילה ונכנסה לכלוב
רגליה מקופלות , ראשה על חולצה וחצאית .סגור אותי היא בקשה
כך לבד במשך הלילה .
בבוקר היא הבינה , משם היא תצא רק כאשר ארצה .
בלי מילים , רק עם תנועת הראש , ידיים על הסורגים ,לא מאולפת
רק מבקשת , מים אוכל .
את צרכיה בקשה לעשות בחוץ , בקשתה התקבלה , כאשר חזרה
הזחילה לכלוב היתה מהירה כאילו בחוץ זה לא המקום שלה.

שם בפינה , מבט שקט , רוצה להשאר עוד . היא מצאה את מקומה
לא כלבה ,לא מאולפת , אלא אשה בכלוב שלה.

זו היתה חוויה , גם לה גם לי .