כלוב של אמת

הפכתי את ידי לכוס שתייה חריפה , היא טעמה , ליקקה
שתתה כל טיפה , ההרגשה של הלשון המטיילת על כף היד
הרטובה אי אפשר לתאר במילים , אלא במילה אחת , ריחוף,
כן , גם לנו מותר להגיע לריחוף
הריח החריף באוויר מחזק אותה והיא מנקה כל טיפה , בין האצבעות
על כף היד , מאסז לשוני שארך לא מעט זמן .
שטיח התפילה הפך להיות מקום שבו היא מאפשרת לעצמה לשחרר
את שרירה . עיניה היו חצי סגורות , והמבט היה מבט שמיימי , כאילו
היא נמצאת בסאב ספייס ארוך .העברתי את כף ידי על עורפה , בעדינות
אך במקומות מוכרים לחצי , כל גופה שינה את מצבו , נמתח כמו בד
אלסטי . היד עברה בין החוליות , עד שהגעתי לחוליות האחרונות ושם
נעצרתי , רק שם בצדדים , אני יודע שכל מגע בה מוסיף עוד ועוד
לריגוש ולמתח הפנימי , המשכתי בלחיצות , מבלי לשאול , רק על פי ההרגשה
היא שינתה את מצבה התכנסה בתוך עצמה כעובר , והמתינה ,
הרצועה שהיתה בצד נקשרה למקום המתאים בקולר ומשם סובבה
על רגליה ונוצר קשר , קשר חלש , ככל שמתמתחים כך הקשר נסגר עוד יותר
האינסטינק הראשוני הוא להמתח וכך הקשר נסגר . חייכתי ,, היא שקטה
לשונה מרטיבה את שפתייה ונכנסת חזרה פנימה, ראשה נמתח קדימה
ומתחילים לשמוע את קולות הגרגור , זו תנוחה המאפשרת באופן עדין
ללטף וללחוץ ובמשך הזמן הגוף מתחיל לנוע במקצבים משלו , מתואם
למגע היד , ככל שהיד מהירה יותר כך גם הגוף נע מהר יותר , הקשר מזמן
חזק , לא בר שחרור .
הרצון לחבק וללטף לא איחר , והנה היא מכונסת בתוך ידי המלטפות ראשה
נופל לאט על ברכי והיא נרדמת , איני רוצה להעיר אותה.
הדרך היחידה להחזיר אותה לכלוב היא לפתוח את הקשר או לקחת אותה
לכלוב , החלטתי שאני מביא את הכלוב לשטיח, הנחתי את הכלוב ליד השטיח
פתחתי את הקשר ברצועה, היא ישנה .
השעה מאוחרת , נכנסתי לחדרי ולאחר זמן ונרדמתי עד הבוקר.
בבוקר כאשר יצאתי מחדרי ,
היא היתה בכלוב ,ישנה ,עם דלת פתוחה.