כלוב של אמת

דממה , אף אחד מאיתנו לא מדבר , היא על השטיח
אני בדרך לפתוח את הדלת .
שעמתי צליל מתכתי ואחריו חריקה, פתחתי את הדלת
ובכניסה עומד בחור מפדקס , חבילה ענקית על הרצפה
הוא שואל אותי היכן לשים את החבילה , אני מסתובב
ומראה לו את המקום , שם בחדר שדלתו פתוחה.
היא על הרצפה , עם מגב קטן מנקה את כל השאריות
שנשארו מהבריזה השפוכה. השטיח נשאר נקי , רק הפרקט
כולו דביק , מלא בבריזה והיא משפשפת היטב כל רצועה
של פרקט , המבט בעיניים, המירוץ של העיניים מצד לצד,
השפתיים החתומות, היא שקטה מאד , כלפי חוץ , אך בפנים
הר געש , רואה היטב את תנועות הידיים המהירות , הקצב
ללא קצב , מנקה לא פעם את אותו איזור שוב.
הבחור שואל אותי מה זה הריח הזה , אבטיח , עם וודקה ?
אני עונה לו שכאשר יש הפתעות גם לבריזה יש תוצאות ,
הוא מביט בי , לא אומר דבר, מהנהן בראשו , תחתום הוא אומר
ומביט בה , היא על הרצפה , על בירכיה מנקה , הקולר על
הצוואר ,הלבוש , אי אפשר לדעת , האם זו תחרה , או בגד
ים , הצבע כמעט שקוף , לחלוטין. הוא שואל אותי האם יש לי
חבילה למסור , כנראה שהתמונה שראה מצאה חן בעיניו
,אמרתי לו שבפעם הבאה שיבוא שיצלצל אלי עשר דקות קודם
ואארגן לו את החבילה, הוא הבטיח שיצלצל , ויגיע , אני בטוח .
אני יודע שהוא לא יכנס בפעם הבאה.
הוא הלך , היא יושבת , חצי שוכבת , מביטה בי, שותקת
עיניה מביטות למעלה , שואלות , התקרבתי אליה , החיבוק
היה חזק , מעשה חכם עשתה .על זה מגיע לה פרס.
ערק עם תאנים משקה מאד טעים , הכנתי כפול לה ולי .
הפעם היא לא תשתה מהקערה , אלא מכף ידי .