כלוב של אמת

הלחם , הגבינה , הירקות , הכל רטוב , היא רחצה את עצמה
והרטיבה את כל הסביבה , כולל את ארוחת הבוקר שלה.
בצלחת הלחם קשה לקרוא ללחם החם , האורגני לחם .
עיניה היו חצי סגורות , נוטות כלפי מטה , ראשה רכון , כתפייה
זקורות, כאילו רוצה להתקדם אך משהו עוצר אותה.
בעזרת החצאית שהיתה לכרית בלילה , ניקתה היטב את
הכלוב , יבשה אותו , כל פעם סחטה את המים בפינת הכלוב
וכך הלאה עד שהכל יבש ,
הלחם נשאר רטוב ,הגבינה עיסה שאינה ראויה לאכילה,
הירקות מעופשות, ריח של טחב שאינו נעים נדף מהן.
נשארו לה עוד שעתיים עד הצהרים .קרן האור טיילה על הכלוב
והיא שוכבת רגליה מקופלות , מנסה לקבל כל קרן אור .
את הרעב שמעתי היטב, הפנים , השפתיים הסגורות שאינן
רוצות לומר מילה . עינה נעצמו , היא נרדמה , חלשה .

בשעה צהרים צלצל הפעמון , בחוץ הכל עוד רטוב , היא יודעת
שעליה לנקות , גם את הכלוב , גם את החדר הרטוב.
היא רעבה , מאד,. השארתי את האוכל מתחת לשולחן והלכתי
לחדרי . לא דאגתי שהיא תנסה לאכול את האוכל עם סכו"ם
האמונה שלי בה מוחלטת.

לדעת שהאשה יושבת עכשיו מחוץ לכלוב , ועושה
בדיוק את מה שסוכם מבלי שיש צורך לבדוק
נותן הרגשה של כנות ואמונה .